| 12/2008
שלכת ליסמין.
עוד יום ועוד צהריים נוספו וכנראה שהפינה המחודשת הזו של רחוב אהוד, נוסכת בי תחושה שהיא מעבר לאופטימיות קרושה וגדושה.
היא גם לא בדיוק הארה מיסטית - חוויה בלתי אמצעית שכזו, כמו שגרשם שלום מתאר מדי פעם.
אבל זה כן בדיוק כמו להיות אותה כותרת ליסמין שנשרה לה בלי קשר בהמשך הרחוב.
בעדינות, בזרימה נחוצה כמעט, ברצון עז היא התמוגגה לה אל עבר האספלט והאבנים החמות.
כן, זו התחושה, למרות שאני בכלל לא נובל או מתמוגג, למעשה, אני כרגע בדיוק במקום הפוך לזה.
יקיריי, שימו מבטחכם.
עדיף בה', כי זה נוח, אבל אם לא, אז פשוט שימו מבטחכם.
*
"..אז כמה הרכבים פעילים יש לך, יא דפוק?"
"סופו של יום, בוא נראה, יש את הרגיל עם החברייא, אתה יודע, Tear Distilled, יש את הפרוייקט הקטן עם דניאל הקטן שעוד מוקדם לדבר על זה, יש את הפרוייקט האישי שלי שלי שידוע לכל, יש את הפרוייקט איתך שהוא כמובן בחיתוליו אבל אנחנו נקליט משהו בחודשים הקרובים אצל ונאסה, יש את הפרוייקט-שפחות-מוקדם-אבל-עדיין לדבר-עליו-וזה עם הזקיינעס, ויש עוד שניים-שלושה דברים אחרים מסתמנים.."
"לא מאמין לך. מאיפה יש לך את הזמן לזה? יש לך עוד מליון דברים אחרים שאתה גם עושה."
"זה נכון. אבל הנה, חמישי בערב זה בד"כ הזמן להרכב עם הזקנים, שישי בצהריים זה עם החברה ממיתר, את הפרוייקט שלי הוא זורם מתי שבא, הפרוייקט עם תום יבוא בעוד כמה חודשים כשנסיים את הכתיבה הראסמית..."
"..לא חשוב אחי, זה לא העניין. משהו בחיים מתפספס לך."
"בוא נראה. העיתון מתפספס, כי אני לא יושב עליו כמו שצריך, אבל זה לא משנה כי הוא יכול לצאת מתי שבא לנו. יש כמה הרכבים שזוכים לפלוס-מינוס פחות צומי אבל סופו של יום הם זוכים לה, לאהובתי אני נותן את כל הסופ"שים אבל גם אז זה לא ממש מספיק, אבל הקורבן העיקרי.."
"כן.."
"הוא החברים והמשפחה."
ואז הוא נתן לי מבט תוכחה שלא קיבלתי שנים והייתי צריך לקבל ר ק ממנו. ולא משום אדם בעולם הזה - אולי הוא לא היחיד שמגיע לו, אבל הוא זה שמגיע לו הכי הרבה.
תודה לך.
וכמה שלא מעט מהחברים שלי (כולל האנשים שקוראים פה) לפעמים יכולים להיות כ"כ לא נסבלים, בוגרים, תומכים או מה - על הזין.
אתם עדיין חברים שלי ואני מתגעגע לזיוני שכל שלכם.
*
לקחים חשובים:
- זמן זה כסף. תהיה אדם טוב בדרך, לא כשמתחיל להרקם קשר של עסקים.
- עקביות ופנאטיות כשזה מגיע לפרנסה שלך. תהיה בנשלזונה, כי אתה מקבל בסוף כסף של אחרים לתוך הכיס שלך. בעיקר תהיה עקבי. הכסף שתקבל בסוף השיעור יקנה לך את החופש/תרופות/שטויות כשתצטרך אותן באמת.
- תתחיל ליישם את הלקחים האלה, למדת אותם כבר פעם בדרכים הרבה ידודיתיות.
השיחות רכב שלי ושל אמא הפכו להיות הרבה יותר ידודיתיות, אתם יודעים. זה די נפלא.
*
לא הבנתי מעולם למה אנשים צריכים קבוצות בפייסבוק, מייל מיוחד, או כל עניין כדי שיהיו "בני אדם טובים יותר" או, ספציפית, כדי "שיעשו מעשה אחד טוב בשבוע/יום/חודש" או כל דבר שמזכיר את הקונספט הזה שהיה בסרט הזה עם השחקן-ששיחק-את-הרובוט-באינטלגנציה-מלאכותית-והחוש-השישי. פשוט לא מצליח להבין למה אנשים לא רוצים להשתמש בטוב שטמוע להם בטבע בדיוק כמו הרוע.
לא שזה נאמר מתוך תמימות - כאילו שאין לדעת שאנשים חפצים ברוע מטעמו הוא, ושכך עולם נוהג, וזו העיר הגדולה, ואלו החוקים מותק, שחק איתם.נ
אבל זה תמיד מתמיה אותי שצריך להזכיר לאנשים שלהיות טוב לא מבזבז להם זמן או כל דבר אחר.
או באופן כללי.
היום הסייעת הדוסית אמרה דבר נכון אחרי שהיא גילתה שאני קונסרבטיבי. "לא עניין של להסכים או לא להסכים. אתה, יש לך נשמה טובה אתה. תמשיך לעשות טוב, זה הכי חשוב, לא חשוב השאר. חשוב הטוב שאתה עושה."
הסייעת החמודה והפשוטה הזו תמצתה את המסר האמיתי של היהדות - "תהיו טובים תמיד."
אקשר את זה לשני פסוקים גדולים - "ואהבת לרעך כמוך" - תמצית הטוב הוא עניין האהבה נטולת התנאים, שהיא מהפסוק הזה.
"ואת הכבש ההוא תעשה בין הערביים" - תמצית התמיד היא השגרה שחוזרת, השגרה שגם ב"והגדת לבנך" וכד'.
אבל ככה זה כשחיים ביקום שמורכב מאסופת חוויות סובייקטיבית. ממתי אני יכול לצפות דבר מאדם, בטח ובטח עיקרון שהוא כ"כ פשוט וקריטי, אבל רק בשבילי?
ממתי אני יכול לצפות דבר מאדם?
רק מכותרת היסמין אני אצפה שתנשור מדי פעם, ותשאר כפי שהיא.
רק מהשמשות אצפה שיתפוצצו, יתנפצו, יהפוך לננסים לבנים וענקים אדומים וכחולים, יהיו לחורים שחורים וכל דבר טוב אחר.
ומעצמי להודות.
*
עוד מעט את פה.
אני אביט לשמיים ואדע שתפילותיי יענו בקרוב, כלומר, אלו שנותרו, בנוגע לשמך, בנוגע לרוחך, בנוגע להוויתך סביבי.
וכל שיהיה.
כל שארצה, עוד יתגשם, נסיכה שלי, כל שנרצה יתגשם.
עוד מעט את פה.
ובתאריך העברי שלי יהיה הכי טוב בעולם.
ושאר הזמן,
רק שנינו, נסיכה,
רק שנינו.
*
אהבות עולם
צרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
