השפיל, צורה מס' 7?

אחרי מחשבה מדוקדקת, הצגה אחת שבה גיליתי כי עוץ-לי-גוץ-לי הוא אגדת עם נוראית גרמנית ותורגמה מדהים ע"י שלונסקי, ובעיקר טיפה זמן לנשימה בין פסיכומטרי לילדים לאלוהים ישמור נזכרתי שבא לי לעשות דווקא פוסט "כל השירים שעושים לי את זה בצורה ספציפית", ולאחריו כנראה יהיה פוסט "ניתוח חלקי של חלק מהזרימות של אוז ולמה אני מאוהב בסדרה הזו כ"כ."

אז הנה, זהו פוסט המנונים. אילו שירים וכמה יצירות שנגעו בי.

-*-*-*-

Mahler - Ich bin der Welt abhanden gekommen

http://www.youtube.com/watch?v=Md-JfajEtzM

Ich bin der Welt abhanden gekommen, Mit der ich sonst viele Zeit verdorben, Sie hat so lange nichts von mir vernommen, Sie mag wohl glauben, ich sei gestorben! Es ist mir auch gar nichts daran gelegen, Ob sie mich für gestorben hält, Ich kann auch gar nichts sagen dagegen, Denn wirklich bin ich gestorben der Welt. Ich bin gestorben dem Weltgetümmel, Und ruh' in einem stillen Gebiet! Ich leb' allein in meinem Himmel, In meinem Lieben, in meinem Lied! ________________________________________ ___ I am lost to the world with which I used to waste so much time, It has heard nothing from me for so long that it may very well believe that I am dead! It is of no consequence to me Whether it thinks me dead; I cannot deny it, for I really am dead to the world. I am dead to the world's tumult, And I rest in a quiet realm! I live alone in my heaven, In my love and in my song!

כבר רשמתי פעם על כמה שאני מאוהב ב"ליד" (אם אפשר לקרוא לדבר כ"כ יפה באותו שם שקוראים לשטויות של, נאמר, שרית חדד) בזה. לא בא לי שוב לספר כמה שהבית הראשון והאחרון הוא תמונת מצב כ"כ.. נוחה, יפה - איך אדם יוצר, או אדם חושב, או אדם נוצר מביט באספקלריה הפרטית שלו על העולם.

חי לבדי בגן העדן שלי, באהבתי ובשירי. אהי. כמה טוב. איזה אושר. ועוד בביצוע של פרייר..

כמה פעמים הזלתי דמעה תודות לזו.

הוי, נצח נפלא ומופלא שקיים בתוכך, גוסטי, נצח נפלא ומופלא מכל.

Goethe - Erster Verlust

Ach, wer bringt die schönen Tage,

Jene Tage der ersten Liebe,

Ach, wer bringt nur eine Stunde

Jener holden Zeit zurück!

Einsam nähr' ich meine Wunde,

Und mit stets erneuter Klage

Traur' ich um's verlorne Glück.

Ach, wer bringt die schönen Tage,

Jene holde Zeit zurück

אין לי כח לתרגם שוב או להביא את התרגום העברי. מצאתי את הליד הזה פעמיים - שוברט מחד, מגיסא ספר הליד המלא שיש לי, עם התרגום העברי מצורף.

ליד על געגוע, ליד על הזמן שטס, ליד על התפנקות קטנה על רגעים עוד יותר קטנים.

מנוחה טובה.

הלאה.

Meshuggah - Sum

(בוידאו עצמם רדיוהד, המוזיקה היא סאם ספציפית - http://www.youtube.com/watch?v=afUMXLJ8zB0)

Vision will Blind, Servernce ties, Median am I, True are all lies.

האלבום המופלא של משוגע, מלכוד 33 (Catch 33) הוא יצירת מופת מוזיקלית ומסע מופלא לפסיכוזה או לבעיות שנוצרות מפיצולי אישיות, ספק אמיתיים ספק פחות אמיתיים בקרב חברי הלהקה. אני כן יודע שהקונספט שמאחורי הפסיפס היחסית קצר הזה, שמורכב כאילו מרצועה אחת מתמשכת, ליריקה נפלאה, צעקות מרטיטות וקטעים אחרים שהשפיעו עליי באותה צמרמורת (Mind's Mirror שהוא.. משהו בכלל לא מוסבר במיוחד, מאחר והוא רק מונולוג בפיטצ'-קיי גבוה ולא יותר מזה) - אבל ספציפית, השורה הזו, שורה קצרה כ"כ שהיא בדיוק מה שהיא - סכום. סכום של מסע מטורף אל הפחדים הכי גדולים שלך, אל הפיצול של העצמך ממך, של חוסר יכולת לזהות את הזהות שלך או כל סממן היכר אחר של אמת ושקר.

אמת הם כל השקרים.

פשטני עד כדי גיחוך ועם זאת כ"כ נכון וכ"כ פוגע נכון. פאק.

עמיר בניון - מודה אני לפניך

http://www.youtube.com/watch?v=7z94Rd_8frs

מודה אני לפניך, מלך חי וקיים קשה קשה מאוד לחיות בעולמך הטוב הנפש שבראת בי חולה ואין לה סוף מודה אני לפניך, מלך חי וקיים על כל המקומות שאליהם איני שייך על הכישוף שחי אצלי בראש ולא דעך מודה אני לפניך, מלך חי וקיים. מודה אני לפנייך, מלך חי וקיים על עצב שנטעת בי כבר מחיים קודמים על כל מה שבראת כאן להם ולא לי מודה אני לפניך, מלך חי וקיים. על זכות אשר ניתנה לי לא להבין דבר מה מת אצלי ומה אכזר ומה בכלל נשאר להאשים רק את עצמי היום וגם מחר מודה אני לפניך, מלך חי וקיים.. מודה אני לפניך, מלך חי וקיים

*

כשרק גיליתי (או יותר נכון הודיתי) בעמיר בניון, כבר שבעתי מ"שכלת" ומ"הזמן שלי איתך" שהיה בריפיטים אינסופיים בפלייליסט הנוראי של קרן אוזן ב97FM - הלוא הוא רדיו דרום. לפני עידן צרי+דיסקמן או צרי+אמפי הייתי צריך להסתפק ברדיו דרום, ככה, כל בוקר, מסביבות 7:10 עד 8:10 בבוקר. קורה. סבלתי את זה בשקט. אבל מדי פעם, איפשהו, הרגשתי שהשירים של בניון לא כאלו גרועים כמו שאר הזבל ששמו. שיש משהו מאחורי זה. אולי מילים טובות יותר.

ואז התחלתי לחפש את המוזיקה שלו. הורדתי. קראתי את המילים קצת יותר לעומק. גיליתי שלא הכל זבל ולא הכל רע והכלה די כוסית ודי אינטלגנטית ולא יפה מדי בכלל. ואז הורדתי את השיר הזה, מאחר ואני מכיר את התפילה בע"פ ומעולה לפחות מאז גיל 5.

אבל זאת לא התפילה ספציפית. לא. זו תפילה חזקה יותר. נכונה יותר. בניון גדל איפה שאני חי עכשיו - בד'. שנינו בארשבעיים, אבל הוא חי את ד' ברמה שאני לעולם לא אחיה אותה - הוא חי אותה כמו הבדואים הקטנים שמתחת לדירה שלי. כשמחברים את המילים הללו לנוף הבארשבעי - את הרוח הראשונית לרוח המתוקה של 4 לפנות בוקר שכמעט תמיד שם, את המנגינה העצובה של הצ'לו למשיכת רגליהם של העוברים והשבים ברחוב אברהם אבינו..

אז, באותם ימים שרק גיליתי את השיר, הייתי כ"כ מעורב בכל הנסיעות האלה צפונה ולמרכז. אבל הנה השיר מזכיר לי - אלו רק חלק מהמקומות אליהם איני שייך באמת. אני בארשבעי, תמיד הייתי, תמיד אהיה. כך גדלתי, כך צמחתי. כך מצאתי את עצמי. כמה שאהיה מחובר לתרבות הטיפה שונה ולמוזיקה שיותר מזוהה עם איזורי חיוג 03 ו09, אני עדיין אותו צרי במלעיל אם לא בשורוק בכלל, צוּ-רי, מהשכונה, כפרעליי וכפרעלכולכם.

וכמובן, שאין סוף להודות. מודה אני לפניך. כל בוקר. כל שנייה שפותחים את העין.

Pink Floyd - Jugband Blues

http://www.youtube.com/watch?v=1xbl1VxAq_8

It's awfully considerate of you to think of me here And I'm most obliged to you for making it clear That I'm not here. And I never knew the moon could be so big And I never knew the moon could be so blue And I'm grateful that you threw away my old shoes And brought me here instead dressed in red And I'm wondering who could be writing this song. I don't care if the sun don't shine And I don't care if nothing is mine And I don't care if I'm nervous with you I'll do my loving in the winter. And the sea isn't green And I love the queen And what exactly is a dream? And what exactly is a joke?

*

מאז שהתחלתי להתאהב קצת יותר בפלויד, קצת אחרי שאחותי הייתה שמה בנפח גבוה את כל דארקסייד (כך שכל השכונה הייתה שומעת את הפעמונים של טיים, ומדי פעם, כשהיינו משחקים היינו שואלים את עצמנו מה לעזאזל, ואז נזכרתי שבסה"כ זאת אורית ופינק פלויד או מה) - מצאתי גם את השיר הזה. נמצא אי שם בתחתית של האלבום השני שלהם שאף אחד בכלל לא היה מדבר איתי עליו.

מה, הרי כולם היו מדברים על החומה ועל וויש יו ולפעמים על דארק סייד, וכל האעלק גיטריסטים והלא-אעלק גיטריסטים היו חופרים לי על דיויז'ן בל, אבל רק אני, נולי ומקקו היינו באמת מתעמקים בפנינות הראשונות שלהן. ספציפית פייפר ומדל, וגם סוסרפול. איזה אלבום מטורף ופסיכדלי, פאקינג שיט, למען ה'. אלבום שדפק לי את השכל יותר ויותר ויותר והשיר הזה ספציפית, ובכן, נגע אפילו יותר סתם בעוד רצף צבעים מטורף. הוא גם נגע בי רגשית.

קשה להבין את בארט. אני די בטוח שלא הבנתי אותו בכלל. הוא התכוון למשהו אחר, הוא תמיד התכוון למשהו אחר, זה בארט. סיד. אדם דפוק כשלעצמו. אין מה לעשות. ועוד עם האסיד שהוא דפק? נו. מה לעשות. קו-רה.

אבל בשיר הזה יש את הבסיס היפה לאופטימיות חסרת הפשרות שלי - I don't care if the sun don't shine. יחד עם טיים, שני השירים האלה כתובים בחלקם על הקיר בחדר של ההורים שלי. למה? כי הם נגעו בי. טיים פחות מייצג, וגם פחות את מה שתמיד אלא יותר את העכשיו של גיל 17. אבל ג'אגבנד.. ג'אגנבד היה בשבילי כשכולם שנאו אותי או שאני שנאתי את כולם, כשזרקו אותי או שאני זרקתי, כששיקרתי, בגדתי, נבגדתי, האמנתי לשקרים.. כל הטומלוט הזה של הטינאייג'ריות וגם חלקית (פחות בגידות ושקרים ושטויות טיפשיות) העכשיו הזה - כ"כ מגולל יחד עם אותן שורות הזויות.

נו, מה לעשות.

מאיר אריאל - דר' התחכמות

http://www.youtube.com/watch?v=A0CJYhyQOog

אני לא מפחד למות אני רק מת מפחד אמר לי ד"ר התחכמות כשישבנו יחד כי לאו דווקא בגילופין הבן אדם פתאום נופל אל תוך משחק החילופין בין העיקר והטפל אז כל מה שצריכים זה יד ברגע של סחרחורת עם יד ביד כל חושך עד הוא חתיכה שחרחורת אך זו בושה שיש מצב בו הזמן זוחל כצב בזמן שכל או רוב הזמן אתה בוכה איך רץ הזמן הו ד"ר התחכמות הוא באמת ידע למות אחר כך הוא ברח לבד אני לבד נשארתי סלים קלעתי בד בבד גם תשבצים פתרתי צריך לומר לא שמתי לב איך שחלף עבר הזמן מצאתי איך להשתלב בנוף שמסביבי אז מה אתם תגידו זאת בושה אני חושב זאת לפלא איך הייתי מאושר חופשי בתוך הכלא וד"ר התחכמות החזר ובעיניו מן צל מוזר בפיו חיוך איזה צרוף הוא רק אמר טירוף טירוף ד"ר התחכמות הוא באמת ידע למות שמע כל אמת יוצאת לאור עם פצצת זמן מרשרשת מי שיכול לספור כל חור שוכח את הרשת אמר לי ד"ר התחכמות אחרי ששוב ברח ושוב רק שקשיים בהתרשמות אילצו אותו תמיד לשוב אני הולך על הקשבה דממה דקה זה צוהר דרכו נמשך חוט מחשבה עם אין סופו בזוהר כן אני מתחיל להתאמן להיות נכון בהזדמן האושר הגדול מדי ואין מי שראה וחי הי ד"ר התחכמות הוא באמת ידע למות אז איך שזה עומד היום הסוף אינו ידוע עם שתי נשים צריך לחיות עם למה ומדוע וד"ר התחכמות החל בתוך תוכו להתרכז פתאום אמר אני מתחיל אל תוך היקום להתנקז נבהלתי קצת לבי נחרד אך הוא שלווה ורוגע פתאום אמר אני נפרד אני רואה לנוגה או אז שמעתי נקיפה האושר בעיניו קפא אולי ראה את האמת אני נותרתי עם המת הי ד"ר התחכמות הוא באמת ידע למות.

*

מתוך כל השירים של מאיר, שעם כל אחד הזדהתי בדרכי שלי, זה השיר שהכי הזדהתי איתו אי פעם. אולי זה החכמות הקטנות, אולי זה הנסיון הנפלא הזה של אותו דר' התחכמות (מאיר בעצמו, כמו בהרבה שירים שלו?) - לגעת באינסוף, לגעת באושר הזה, אבל למות באמצע.

יאפ, למצות הכל אך לפול באמצע. איזה כיף. חוץ מזה שהמוזיקה מרגיעה בטירוף - ומתוך כל השירים האהובים עליי (בתור לשיקוף ריאה, נשל הנחש ו-דאווין של שירי מחאה) הוא זה שהכי נגע בי כך.

קורה.