מדהים מה שזיכרון יכול לעשות.
ואמנם כך זה לא היה, ואמנם אם כן –
מוכרים דיסקים בפרוטות, ואת עם החבילה של האבטיחים שבסוף לא אכלתי ואני לא זוכר
למה, עם הבירה שהבאת לי. נאמנה שכמותך, מכירה אותי כבר אז, טוב יותר מיותר מדי
בריות. והלילה ירד, ונעמדנו שם. ואמרתי את זה.
יום יבוא ונחזור לשם כמו שצריך. אולי עם
טבעת. בוא לא נפתח פה לשטן או ללילית כזו או אחרת, מה?
והייתה שם אישה שהכינה לנו בלונים. והיה
כל כך עמוס על קו 1 הזה. והגענו אלייך, לבית הישן. והיינו, ושכבנו כל כך הרבה. והזמן
רץ. אפילו אז היה כל כך קל לי להבין ולחשוב עלייך בתור משהו שהוא לא בדיוק מובן
מאליו – חלילה – אלא פשוט שם. חלק בלתי נפרד. אדם נוסף שהוא כל שאצטרך לחיים האלה,
ללא ספק. גם אז וגם עתה – אין לי צורך באנשים אחרים, אם בכלל, אין לי צורך בהם. יש
לי צורך אלייך. רק אלייך. לחיבוק שלך, לשטויות שלך, לנשיקות שלך, לליטופים שלך,
לכל כולך וכל שתהיי למעני, ואהיה למענך.
איך אפשר בכלל להסביר מה זה שלוש שנים
של היכרות?
שנה אחת של יחד. שנה אחת של בלי, ועוד
שנה אחת יחד – לא האחרונה הפעם. לא. עוד יש לנו הרבה לעבור, הרבה לראות, הרבה
לשרוד יחד. במובן מסויים הפרידה הזו של השנה פשוט נתנה לנו מרווח מספק לראות מה זה
עולם בלעדייך – וכמה שהיה לי טוב, לא היה לי נחת אמיתית, לא הייתה לי תשובה, לא
היה לי מרגוע מוחלט מהשאלה הנצחית הזו שקשורה במין האחר.
אז עתה יש לי. אין לי ספיקות, אין לי
טענות, אין לי רצונות אחרים, אין לי כח לכיבושים, לא. יש רק אותך ואת כל הדבר
הנפלא הזה שסובב סביבך – ההילה, החיים, הזרימה – ואת. לבדך. באור הירח שלך, בחיוך
שלך, בצחקוק, בשיניים הבולטות במקצת, באור החוזר מהעור החיוור שלך, במשפטים
השנונים והשנונים למחצה וגם אלו שאין בהם זכר לשנינות –
פרינצ'יפסה שכמותך, כמה כבר אפשר לתאר
ומה כבר עוד אפשר להוסיף? האם כל מילות העולם יצליחו להספיק להרטיב אפילו את
הקולמוס שנברא כדי להגיד כמה, כמה אני פשוט מאוהב בך ואך ורק בך? כמה שכל תשוקתי
הנמשלת היא למען זוג שפתותייך בלבד? למען עוד לילה קצר או ארוך שאני מנסה לחבק
אותך ללילה טוב ולא לעזוב אותך? את חום גופך, את מה שעינייך רומזות לי דקה אחר דקה?
כמה עוד אוכל להתפלל לימים נצחיים מחובק
אלייך, אם תהיי עם משקפי השמש שלך שמסתירות את כל הצחוק שבעינייך לבין אם לאו, אם
תלכי לך עם אותו תיק שקנינו יחד בפול-אנד-בר – כמה?
אז אמתין. אמתין לימים עוד יותר יפים
מהיום שהולך להיות. עוד רגע ואצלך. עוד רגע ונהיה שוב יחד בתחנת האוטובוס באלנבי
ואמצא את עצמי מולך כורע ברך אחת, ומביט לך היטב בעיניים נוצצות.
ואז את יודעת מה יהיה. נהפוך להיות עוד
יותר משעממים ופוצי-מוצי מעכשיו.
אבל שילך להזדיין העולם.
אני איתך.
לא צריך שום דבר.
הכי מאוהב בך.
הפי 3 שנים של היכרות
פאזי שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
