שכבר נשבר לו מזה. זה כבר לא פייר.
אמר דוברמן בפוסט שלו - לקחנו לאותו הנפטר שכל המדינה מבכה, ואני עדיין לא מבין למה דווקא אותו מכל המתים האחרונים (אני לא צריך להביא קישורים, די במבט חטוף בחדשות או באתרי החדשות ותווכחו בעצמם), אנו מבכים באופן כזה לאומי.
אז אביו היה האסטרונאוט הראשון העברי. נכון. אמת ויציב, אביו היה גיבור בעיני העם וכנראה שגם הוא, כי האדיאליזציה סביב הטייסים בארץ הזו תמיד הייתה ותשאר, וכך גם אני רואה אותם כשהם פוקדים את התחנה מרכזית, מחכים לאוטובוס החוצה או בפנים לחצרים - מעוטרי קווים לבנים על המדים, חדי מבט, תכולי עיניים, שמנא וסולתא של העם הישראלי הגאה או מה.
אבל אני עדיין לא מבין למה עליו. נכון. נפטר בתאונה. מצער, ואני לא ציני, זה אף פעם לא נעים לשמוע על אדם, או על קצין, או על טייס או על כבאי שמת.
אבל יחד איתו נפטרו שני ערבים (נכון, אחד פושע, השני גם לא משהו ממה שהבנתי מהחדשות) אבל השלישי היה אורי חן, סמל (או סמ"ר אחרי מותו?) שנדקר על לא עוול בכפיו - עוד קורבן של אלימות מטורפת וחסרת הגיון, של פושע מורשע ששוחרר - גם הוא גיבור מערכות ישראל, הבחור הפשוט מהמסייעת, השקט עם הנגב שכנראה הציל לצוות שלו את החיים ואת התחת. אזכרה ממלכתית? דקת דומייה בכנסת?
אני באמת לא מצליח להבין את זה. מצטער. אני באמת גאה בסרן אסף רמון, ואני גאה במשפחה שלו, וכואב לי.
אבל כואב לי על הילדים שלי גם. וכואב לי על משפחת חן. וכואב לי על משפחות הקורבנות בדרכים. וכואב לי על משפחת שליט וארד, וכואב לי על כל משפחות ישראל, לא יודע אם באופן שווה או האם כאב ניתן להשוואה - ובדיוק מהשאלה הזו יוצאת השאלה שלי -
למה התקשורת, אותו כלב שמירה דמוקרטי מבזה את עצמו כך - לא כי הוא מסקר מוות של גיבור - אלא כי לעניות דעתי, על תאונה והלוויה לתת 9 עמ' במעריב, שינויים-בלוח-השידורים בכל תחנות הטלוויזיה ושעות על גבי שעות של סיקור - מדוע?
טרגדיה כפולה, יאמרו. נכון. יש טרגדיות נוראיות יותר. לא מזמן קראתי באחד הטורים האחוריים של העיתון על משפחה שיש לה ילד עם סרטן, ילד/ה עם דאון, אוטיזם, CP ואחד שכבר בקבר, אם אני זוכר נכון. לא טרגדיה?
קטנה מדי?
לא קשורה למטילריזם הדשן והמעפן הזה?
אני כבר מתחיל לחשוד שזה עוד טיוח תקשורתי מחורבן שנעשה, מי יודע מה עשינו ב-24 שעות האחרונות שהיינו זקוקים לבריחה עצובה כ"כ מהמציאות הזו. משהו כאן לא בסדר. לא. לא היינו אמורים לבכות כל כך הרבה על הלווית תאונה. לא כשיש כ"כ הרבה יותר דברים חמורים על האג'נדה.
לא מסכים עם זה.
יהי זכרו ברוך. אך יהי זכרו של אורי חן ברוך, וגם של שאר הנרצחים, נפגעים ונהרגים באשר הם.
יהי זכר כל הטרגדיות הנוראיות, הישראליות, הלא-ישראליות - כולן, ברוך.
מה קורה פה?
אהבות עולם
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
