הכתבה הזו:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/964/155.html?hp=1&loc=8&tmp=2933
גרמה לי לחשוב על כמה דברים.
*
כאשר עלה מחמד עלי פאשא, ללא ספק בין השליטים הגדולים של ההיסטוריה וללא ספק האדם שסיפק את הקרקע האמיתית ללאומיות מצרית (ויתרה מזו לאומיות ערבית בהמשך) אי שם בתחילת המאה ה-19, עשה הפאשא מס' טעויות טכניות רציניות מדי שמנעו ממצרים להפוך להיות מעצמה ויתרה מזו - המחליפה של השושלת העות'מאנית בתור השליטה הבלעדית של עולם האיסלאם (לפחות באופן ראסמי).
היו שתי טעויות עיקריות: האחת, מחמד עלי היה בחור פרנואיד, מוכשר, בעל הרבה יותר מדי אמביציה ואינטרסים והרבה יותר מדי נסיון ויכולת - על כן הוא שם ידו בכל והיה בו זמנית דה-פאקטו ראש ממשלה ושר להכל (חינוך, חקלאות, כלכלה, צבא.. יו ניים איט) - לא דבר טוב, אבל כן דבר שלפחות היווה בסיס למהפכות של האחר-מכן (היורשים שלו, ושלא נדבר על נאצר, כמעט 100 שנים אח"כ). הריכוזיות הזו יצרה מצב שהמחליפים שלו (הבנים שלו) היו פחות מוכשרים ממנו ולא היה למעשה שום מנגנון שימשיך את הרפורמות שלו באופן המקסימלי.
הטעות האחרת היא שהוא ניסה לנצח את אירופה ע"י זה שהוא שיחק את המשחק שלה - וגרוע מכך - פתח פתח להשפעות חוץ גדולות ממה שהמזה"ת (פוי, לא!) - מצרים - הייתה זקוקה לה. באיזה מובן? לדוגמא - הוא הבין שיש צורך בשינוי מהותי בצבא שלו ולהפוך את הצבא לדגם אירופאי יותר - אז הוא ביקש ממומחים מערביים (צרפתיים ובריטיים) לעזור לו בעסק. אכן, צבא מצרים היה יחסית צבא מודרני ומתפקד לא רע בכלל בהתחשב בתנאים שלו - אבל עזבו שהמשמעת וכל העסק לא התאים לפלאחים שלא היו רגילים ללחום ולא הייתה מסורת רלוונטית של צבא בתור צבא בתוך העם המצרי - למען ה', אתה מנסה לנצח את המערב ע"י זה שאתה מבקש ממנו שיתן לך את הכלים לנצח אותו? באמת? אתה חושב שהם עד כדי כך מטומטמים שהם פשוט יתנו לך לנצח?
את הטעות הזו, האחרונה, אנחנו ממשיכים.
*
ומדוע אנחנו ממשיכים אותה? אנחנו ממשיכים אותה לא בגלל שיש לנו קשרי מסחר או אינטרסים משותפים עם המערב - וספציפית ארה"ב - אלא בגלל שאנחנו משאירים בעל כורחנו את הקולוניאליזם המוסווה - אין זה פוסט-קולוניאליזם, אין זה יותר מהמשכיות של אותה רוח אימפריאליסטית, "ליישב את האיזור הפרימיטיבי הזה בערכים נעלים" אעלק - והכי חשוב - ע"י פיקוח של המערב הנאור.
איך אומרים באמריקע? Fuck that.
המעורבות האמריקנית בתהליך השלום הנוכחי היא לא רלוונטית וכל פעם היא אמנם איננה הגורם לנפילת ההסכמים, אך אין ספק שאין טעם שניתן למערב הפרוע להמשיך לנסות להשתלט לנו על התרבות. אני לא יודע עד כמה המעורבות האמריקנית היא זו שהייתה הרלוונטית בהסכמי אוסלו / ירדן / מצרים, למעשה זה גם לא משנה לי - אני לא מבין למה מלכתחילה היינו זקוקים למתווך שלא נולד פה, לא מדבר את השפות פה ולא קשור במישרין לאדמה הזו שאנחנו צריכים אותה כדי להגיע למסקנות שפוייות?
התרבות הישראלית התחילה אמנם התחלה דפוקה בהתבסס על ערכים נכונים ואל-נכונים יחדיו הלקוחים מההיסטוריה - הן לקחים של אחידות אל מול לאומנות - הן לקחים של הגנה אל מול כח מופרז - וכד' וכד'. יש בתפיסה של הזיקה ההיסטורית שלנו אל האדמה הזו לא מעט טעויות יסוד או לפחות הנחות כלשהן שהן תיבות פנדורה. אותן יש לשנות. ויחד איתן את הזיקה לארה"ב, יותר ממקור כספי מסייע או מקור שאנחנו יכולים לתמוך בו אך בחלק מהאינטרסים אך יש להגביל את זה - אחרת נגיע למצב שהגיעו הבנים של מחמד עלי -
ב-1882, אחרי שהיורשים של מחמד עלי נכשלו בניהול הארץ ונפלו קורבן למניפולציה אירופית זולה, מצרים נכבשה והפכה לאחר מכן למנדט ע"י הבריטים.
עד שנאצר עשה בלגן בשנות החמישים.
הכל בגלל -
א. חוסר לכידות שלטונית.
ב. חוסר לכידות עממית או אם תרצו לאומית, וכמו כן חוסר לכידות רעיונות/אידיאולוגית היוצאת בפועל מכך.
ג. נתינת יתר סמכויות ושליטה לארצות זרות (בכללן אירופה, בפרט בריטניה).
אנחנו בדיוק במצב דומה - אין אמון בשלטון שבוגד בנו כל פעם ומושחת לא פחות מהממלוכים, אנחנו חסרי לכידות עממית ורעיונית כי משום מה אנחנו תקועים בדיכוטומיות המטומטמות שאנחנו יוצרים לעצמנו (שמאלנים ימנים אשכנזים ספרדיים פריפריה ת"א אצטרה אצטרה) ועוד אנחנו נותנים יד רחבה מדי לעולם להשפיע עלינו במקום להחליט החלטות ולבצע; במקום לעשות הסכמים בין עצמנו לבין עצמנו, כמו שעושים שייח'ים בדואים ומונעים חמאס במובן הפרקטי של המילה; כי במקום לדבר עם הפלשתינאים פי-אל-ערבי, אנחנו מנסים לכפות עליהם את המשחק האנגלו-סאקסי האידיוטי הזה, ולא לדבר איתם כמו שצריך, כבוד-אל-כבוד, גבר-אל-גבר - לעשות הסכמים אמיתיים ושקטים, כמו בימים הטובים שלפלאחים הערביים היה שקט יחסי עם הסוחר היהודי.
אין טעם שניתן לאחרים לקבוע לנו את הסכסוך ושנשמע כ"כ הרבה קולות זרים שלא יודעים מה ההבדל בין אסלאם ליהדות, בין אסלאם שיעי לסוני, בין היסטוריה לבין שקר, ובכלל שלא מודעים לכך שהארץ הזו לא של אף אחד מלבד יושביה - פלשתינאים, ערביים, יהודים, נוצרים - כאחד.
בטח לא של דעת הקהל האירופאית.
לקריאה נוספת: שמיר, שמעון - ההיסטוריה של הערבים במזה"ת, הוצאת אוני' ת"א 1987 (אם טעיתי בהוצאה עמכם הסליחה)
אהבות
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
