השפיל, צורה מס' 7?
שפיל. יותר מדי אני משתמש במילה. אנשים עוד מעט יתחילו להפיץ שמועות: "שמעתם, צרי משתמש יותר מדי בשפיל"
שיט
חשפתי את שמי האמיתי. עכשיו כולכם תוכלו לחפש בספרי הטלפונים הזהובים שלכם ומה תגלו?
"שרברבים (ע"ר)"
כן כן! האמת המרה! |
| 11/2009
הבראתי מהדף השחור לבן עם הכתובת
מבעד למה שהיה פעם סדנא מרכזית עומד לו חיוור, עדיין עם פרצוף תמים אך מפוחד לגמרי הבחור, עם זיפים קטנים ומבט בלונדיני אמיתי חודר, רזה עד כאב, יפיפיה.
"הבראתי," הוא שוב אומר בלחש, מרים יד שמאל ומבליט את האצבע האמצעית בלי קשר למחווה האנגלו-פרנקית שהפכה למה שאנחנו קוראים 'זין', "הבראתי מהדף השחור לבן עם הכתובת."
שואל לרשותנו לקום. לחזור. להכנס לסדנא השנייה. מאחוריו דלת מחוררת. לפני כמה רגעים היו בה שלושה כסאות. כן כן. בתוך הדלת.
מבעד לדלת גראונד זירו. אם היו שם אנשים הם היו כרגע ברשות זק"א או מיון סורוקה, אחד מהשניים. דלת המטבח חצויה. אין מנורות. ארון חומרי ניקוי מפורק לגמרי. אבק. לפני כמה רגעים עוד הייתה כאן סדנא שלווה שאפשר היה להרים בה לא מעט מתודות רלוונטית לחברים. עכשיו לא ממש.
מהלך לו בצעדים קלים, שקטים. מחייך. אני קורץ לו. הוא מבקש רשות לקרוץ לי חזרה. נפלא ויפיפיה שכמוהו, אלוהים, איזה ילד יפה הוא. איזה ילד יפה.
שני משפטים שלא האמנתי שאני באמת אגיד סופסוף נאמרו, בהפרשים זעומים של כמה שעות - "הנה יום טוב להתחיל לעשן בו" וגם "אני חושב שזה יום נפלא לבלות במיון".
את השניים לא עשיתי. אחד כי אני לא רוצה, וגם השני בעצם.
היו גם עוד דברים היום. פחות או יותר אלימים באותה צורה. כאלו שקצת פחות מגניב לי לתאר. זה היה מגניב רק כי זה היה מצחיק. סוג של מצחיק. אמנם אחרי היום הזה, שמה שתיארתי לא היה המקרה האלים/סוחט עצבים/קשה היחיד (היו עוד ארבעה או שישה כאלה), אני והצוות היינו דקה מלהתמוטט בבכי, אבל השאר באמת שלא בא לי לתאר כרגע. לא שזה היה יותר גרוע או מה.
אהח.
מיד אחרי זה רצתי לצומת כנות שם נירי המתין לי והלכתי להקליט במקום הכי מגניב סו-פאר. מקום שהוא גם ביתי, גם ענק, גם עם פסנתר, גם עם אקוסטיקה חמה ורטובה כמו פּוּסִי לבנוני בחודש השעבאן, גם עם בעלי מקום מתוקים להפליא וגם בתוך בכלל בית בפאקינג קריית עקרון. מה הקשר למציאות? אין, אבל האיכות של הראף-מיקס הייתה כזו שאם אתם שואלים אותי הייתי משחרר בשנייה הזו לרשת ואף אחד לא היה בכלל מאמין שזה פרה-מיקס פרה-מאסטרד פרה-עריכה בסיסית-של-הבסיסית, כשסה"כ שיחקו בצ'אנלים ונירי העיף מההקלטות הביתיות שלו.
קיצר.
חוויה מתקנת. לגמרי תיקון.
עשיתי לפני כמה ימים רשימת דיסקים שבנו אותי והיא נמחקה. כנראה כי לא עירבתי שם את הביצוע האלוהי של ואלטר (או את הביצוע האלוהי של ברנשטיין) למאהלר.
בושה וחרפה. רציתי לעשות רשימת דיסקים שלא כוללת את מה שבאמת מאכיל אותי.
אבל עכשיו צריך למצוא מוזיקה שתתאר ספציפית איך מלאך יפיפה מתוק ותמים, שבאמת אוהב, ובאמת דפוק לגמרי בכל אינץ' של השכל שלו, מצליח מלהיות הכי נפלא ועדין - למכונת הרס מוחלטת.
כשיצאתי מהתעסוקה פשוט לא ידעתי איזה שיר להשים ואיזה שיר ירגיע.
באמת קצת נדפקים בדרך. עוד דפיקה לפח. בסוף נחליף את הדלת של השכל שלי.
חזרתי להלחין ברצף. את החדר קשה יותר לנקות וגם את הראש. על הזין שלי. אין שום דבר יותר טוב מלשמוע את הדברים האלה נתפרים, שניה אחרי שניה.
רק צריך לפרוץ כמו בנאדם את הסיבליוס, לעזאזל.
ולקנות עוד ועוד ציוד בע"ה.
בע"ה.
רגע לפני ההתפרצות האחרונה הסתכלתי על השמיים, יודע שאני הולך לקבל אותה בפרצוף, ופשוט ביקשתי "בחייאת'."
אז לא קיבלתי את הבחייאת הזה, וקיבלתי אותה בפרצוף.
נו.
מה לעשות.
לפעמים לא מסתכלים חזרה, מלאכי מרום.
חפיף חבר'ה, סולח לכם. רק תזכרו שכבר שנה שנייה שאני עושה את העבודה השחורה שלכם.
חפש"נים בני זונות מכונפים.
(זה לא שאני חושב שאני מלאך או שאני עושה עבודה של אחד, אבל אני כן עושה משהו שמשום מה מגדירים אותו כרחמני-בעל-ערך, אז ראיתי סיבה ספרותית להזכיר את זה. חוץ מזה שאני צריך לטפוח לעצמי קצת על השכם, אז סליחה שזה נופל עליכם בדמות ניפוח אגו מגעיל.)
אהבות עד
צרי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
