היה היום גשם בבאר שבע. בדיוק כמה שניות כל פעם. גרם לי לתהות - איזה יופי זה שיש הגיון אלוקי בעולם, שמפיל על העולם גשם טיפות-טיפות, ולא בגוש.
יום רע.
אין לי כח לפרט.
אין לי כח לכתוב.
אין כח.
מרגע זה, החלטתי להמשיך להיות נאמן לעצמי בעוד עקרונות. יומולדת (נוצרי אמנם, וכדי להמתיק את המר ביום הזה, אני אתייחס אליו בתור גוי ושיקסע, ואחכה בשקט לנר רביעי, יום ההולדת האמיתי העברי, בתקווה שהוא יהיה קצת יותר בעל אירועים משמחים; זה לא שרע לי ספציפית נאמר, זה לא שהחברים התפרצו בגללי או כדי להגיד לי -אהה-אנחנו-שונאים-אותך, למעשה חברים אחרים שהם לא בעלי מדוים, רבים במספר, הודיעו כמה שהם אוהבים אותי, בין אם הם מכירים אותי או אוהבים אותי בכלל, וזה נחמד. זה אפילו מאד נחמד) .. זה, גרם לי להבין שיש עוד עבודה מרובה בחזיתות - כן, חזיתות, זהו קרב - קרב עם השינה שלי שלא נותנת לי להתעורר ב6 בבוקר, ואפילו כשאני מתעורר ב5 אני סחרחר ופתלתל ולא-במקום-קיצר; קרב עם להמשיך את השגרות, הרצונות, ההצלחות, שאר הדברים הטובים בחיים שלי; קרב עם היצרים, האפלים, הנוראיים; קרב עם היכולת הקלילה שלי לפגוע בכל ולהרוס, להרוס, להרוס; קרב עם העובדה, שאני בהחלט לא שונא את העולם או שונא אנשים, אבל יש לי זכות מדי פעם קצת לקחת עוד כמה צעדים אחורה, אפילו יעני להתבודד קצת מהיקום ומהאנשים - לא מתוך שנאה, שוב, לא מתוך כעס או אפילו התנשאות בנאלית אלא סתם כי אני רוצה קצת שקט. אולי זאת העבודה - שבאמת מקשה. היא לא פשוטה בשיט. אבל היא ממלאת לי את החיים ברמה שלא ניתן להבין.
אבל אני עייף.
ומרוקן אנרגיה.
בהתאם לכך ולזאת הגעתי למסקנה שאני פשוט לא אעדכן כאן יותר.
אני קצת רוצה להתרחק.
ולא מתאים לי.
אוהב אתכם.
תודה על הכל.
אולי נחזור עוד מעט.
אהבות עד
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
