...וזרמו הנפלא שחורז לי שיר.
ישנן כמה נקודות על הנחל הזה, כולן דקה שתיים (5 מקסימום) מהדירה שלי. מתיישבים, נחים, פותחים בירה, מביטים. אין הפעם אופק או ליל המסתער מלא חשק על גלים. הפעם האדווה הנצחית מתמשכת לה במתק, גלים קטנים, זרם, זרם מתוק, מתמשך אלי הירדן, מן החרמון או המקור שלו שלא עולה לי לראש. לא העניין כאן.
אני מביט והשלווה מבעבעת כמו המערבולות הקטנות. אני מביט ואין דאגה אמיתית העומדת על כנה.
אל מול גבעות, הרים, עמקים, ירק מוחלט. סביב רכס מנרה, ובמקום אחר אני מביט אל עבר לבנון, אל עבר רמת הגולן וסוריה, אל עבר הבית, אל עבר הדרום, אל עבר כל מקום. לא יכול להיות טוב יותר באמת.
שלווה מוחלטת. רחוק. אני מביט בפייסבוק בעידכונים של מי שהשארתי מאחור ואני מתמלא אושר על כך שאני טיפה רחוק מהם. טרם חשתי געגוע. רק לאוטיסטים שלי. אני מתחיל לחשוב על כל הדברים. מאושר מכך שכן, השארתי את האבק, העפר, החול והחום מאחוריי ואימצתי לחיקי אהבה חדשה.
הרבה אהבות חדשות.
ובתוכן, את, יונה, מסתתרת. דאי לך, אהובי, דעי שאני פה, תמיד. תחשבי אשר תחשבי, תדאגי אשר תדאגי. ישנם דברים חזקים יותר. ישנו מתק גדול יותר.
דעי אהבה, יקירה, דעי.
עוד מעט והקורס מסתיים, עוד מעט חוזרים לב"ש לקצת, עוד מעט המון עוד מעטים, ומה לא. ואז מתחילים שנה.
ובינתיים אני מתחיל להפנים את זה שחודש אלול השנה היה המתנה של הקב"ה אליי. התחלה חדשה, במקום נפלא מכל בחינה אפשרית. אישה נפלאה לאהוב. תקווה, תפיסה, מחשבה אינסופית. נצח שנפלא ממני, נצח שאט אט טווי מולי.
אהובים, יקרים, מלאכי שרת, יונתי, כל מה שמסביבי
דעו אהבה ואל תדעו פחד.
ובואו לבקר.
השניר, מצודת הונין, ברכת רם וכל האיזור מצפה לכם. לשבוע הבא ולשבועות הקרובים צריכים לחשוב על עוד מקומות יפים נוספים. חשבתי על עין רועים וכד'.
נראה. ה' אוהב לקחת אותנו למקומות יפים.
אהבת עולם
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
