שוב חופי אשקלון. חוף דרומי יותר.
שיחות עם הרב. ממול שקיעה. ילדים, מעל תריסר או אפילו כמעט שני תריסרין, משחקים במים, בחול.
אני בדממתי מנסה להזכר בפסוקים..
"מי אל כמוך..מי.." איזה ממשיך, אני שואל את עצמי.
כמה שעות אחר כך יש לי הזדמנות לבדוק את הנוסח שוב.
מִי-אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית, נַחֲלָתוֹ: לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יט יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם. כ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם.
הפסוקים הללו סיימו את ספר מיכה, אותם קוראים גם בהפטרות של ראש השנה וכו'.
אלו גם פסוקי התשליך.
בהם ניסיתי להזכר.
איזה טוב שהם כתובים ולא רק שגורים בזיכרונות. אני עוד אזכור אותם בע"פ כמו שצריך לשנים שיבואו, כן יהי רצון.
*
אל מול אותו ים אני בודק בציציותיי כמה טעיתי השנה. גיליתי שהשנה, לפחות אל מול השנים הקודמות - ועזר לי הבלוג בכך המון - לא עשיתי כל כך הרבה טעויות עם אלוהים או עם בני אדם. אולי כי השנה הייתה לי מסגרת הרבה יותר בדוקה וטובה. בפרט בחודשים האחרונים, כשהתרחקתי מגורמים מסויימים. גם האקסית, שהיא לא אדם רע כי אם יישות שלא צריכה להיות ביקום שלי; גם מהחברים הקודמים והחדשים ובאופן כללי מרוב החברים, שוב, לא כי הם רעים, כי הם פשוט לא היו צריכים להיות שם, וכו'. הדממה, השלווה, וההתרכזות בעשייה החיובית והטובה שלי, בייחוד אחר שנתיים של פעילות עם פיגור ואוטיזם, לימדו אותי להבין ולדקדק יותר כאשר אני מחפש דברים טובים יותר לעשות.
אכן, חטאתי, מעלתי בעיקר באמונם של מספר מועט של אנשים, ועשיתי הרבה דברים שההלכה לא תחבב (ה' מחבב אותם מספיק, אחרת הם לא היו שם כלל), וכל מיני טעויות אחרות.
אבל די, הנה בא לו עוד יום כיפור, להבין לעומק יותר, את המשמעות שלי, את המשמעות של המעשים שלי, ובעיקר, אלו דברים עליי לכוון לעשות על מנת שאהיה אדם יותר טוב.
זו פחות או יותר המחשבה הצפויה, אבל היא הכי חשובה.
*
השנה הזו סגרתי יותר מעגלים מכפי שחשבתי. הגעתי לנקודה הזו, שאני עומד וצופה בקיצה של תש"ע, קיצן של שני עשורים וכמעט שנתיים, ומבין, אחר שיחות טובות עם איש מקצוע אחד ומספיק אנשים אחרים - עשיתי את זה. הגעתי לפסגות שרציתי להגיע אליהן, עשיתי את הטוב שכיוונתי לעשות, עמדתי בהצלחה. ובכל זאת, כמובן, ישנם דברים עמוקים יותר לפרק, לפתור, דברים נסתרים ופנימיים יותר. אבל אמר לי אותו איש מקצוע יקר אמרה חשובה - אם אתה מאושר כרגע, אין צורך להתאמץ יותר.
אמת היא. אני מאושר. אמנם באלגוריתם פשוט של הכל-תודעתי-הכל-בשליטתי-בתחום-הרגשי-והתפיסתי, שהיא אמת פשוטה עד כדי צחוק ובוז, אבל הוא עובד, והצליח להניס ממני כל תחושה רעה ואף הקטין באינספור את היכולת שלי להתעצבן ואף להתנשא - על אף שישנם אנשים שידמיינו לעצמם שאני מתנשא כך מעל כולם שלא מרגישים ולא חווים כמוני - טועים הם. אין בי דבר שהוא מעל או מתחת לאנוש בגלל המחשבה הזו, או האלגוריתם הזה, וחבל לחשוב אחרת.
מילא.
*
אל מול שקיעה אני מביט אל עבר העכשיו. הנוכחי, אחר השלושה שבועות הנפלאים בקריית שמונה (שיהפכו להיות שלוש שנים בקרוב, ואולי יותר) - מתעצלן ומשמין לי להנאתי בבית של ההורים. את האמת, אין הרבה טוב מזה. אני אוכל כאוות נפשי, אני נושם כאוות נפשי, אני עושה כאוות נפשי. אני מאושר. בצורה מצחיקה דווקא מבחינת היצירה אני בסוג של פאוזה, אבל אך ורק סוג של. מתוכננת כאן הופעה, ועלו לי רעיונות חדשים ומגניבים לראש. אבל מבחינת הקדתחנות אני בשנייה נשימת אוויר. ככלות הכל, אחר חתיכת שנה מאומצת גם בתחום הזה ומקום חמישי בצוותא מותר לי שנייה להנות מהכלום הנפלא ולהשמין. מה רע?
*
אהבה חדשה, שנה חדשה, אתגרים חדשים. אני אכנס לכל כך הרבה תסביכים בקרוב שנראה אם האלגוריתם השימושי הזה יצלני עתה מכל צרה וצוקה. נראה. זה לא העניין. התחושה הזו של התפירה והפתרון עוד תשאר עוד הרבה זמן. בינתיים אני נהנה מכך, ומוריד הילוך מהמחשבה ומהתודעה.
נותן לדברים להמשיך להיות הם.
הנה, כחלוף המצמוץ, אותו המצמוץ שאזכור כשאני בחצר של תל"י, בכיתה ה', בן 10 שנים ואני אומר - כיצד עברו 10 שנים כ"כ מהר? -הנה, ילד ענוג שהייתי, הנה מצמצת שוב ואתה כבר בן 22, אחר תקופות, אנשים, מחשבות, נסיונות, חזיונות, ומה לא. אחר שהתגברת על דברים, אחר שראית, אחר שעבדת יפה וגם אחר שהתעצלנת. אחר ששילמת על טעויות ואחר שהשגת לקחים, אחר שעשית כפרות ואחר שהכל נסלח או לא.
אבל ה' אוהב, ילד יקר שהיית, ה' אוהב וה' מחבק. וזה מספיק.
*
אום מה ני פה דה יונג.
המנטרה הזו, וסוטרת הלב, חוזרות אצלי ללא הרף, כמו הפסוקים הראשונים בד'או, כמו אמרת התשליך מספר מיכה, כמו קריאת שמע.
תפילות שעוזרות. שמנחות. שעוזרות להתמודד עם כל אבדן, חומרי או רוחני, שעוזרות לקום ולהודות על כך שאתה קיים והתודעה שלך יכולה להיות משוחררת מהשקרים החומריים והגשמיים לו רק תרצה. לו רק תבחר בכך.
*
זהו לעת עתה.
אהבות עולם
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
