הבלאגן אליו החדר הזה שואף אליו אינו שונה מהבלאגן בשאר החדרים, אולי בלבד זה שהוא עמוס לעייפה בחומרים שקשורים לאקדמיה בצידו האחד, ובצידו האחר עמוס לעייפה בשאר החומרים הקבועים - כוסות תה וקפה, אלטרוקסין, ואינספור תווים, טיוטות. אני לא אשתנה לעולם בקטע הזה.
בבליל הזה אני שוב בתקופה כזו שאני לא מצליח ליצור באופן סדיר ולו רק בגלל הלחץ האקדמי - אלא החוסר יכולת לנווט את כל הרעיונות בצורה מסודרת.
אבל כאמור אני מכיר את עצמי די ויודע שזו התקופה וזה הצורך. מאז שגיליתי את היצירה אני עובר תהליך כזה או אחר, תגובות כאלו ואחרות שהתרמודינמיקה והביולוגיה שאני עומד עליהן בימים אלו רק מסבירות יותר טוב. תירוצים של אינסוף.
lim צרי -> inf f(x) = x^צרי *sinצרי/ x
ודי לחכימא ברמיזא מכאן.
*
סופ"ש נפלא עם אהבתי השאיר את המיטה מבולגנת כמו שאני אוהב אותה, זוג צלחות לא שטופות (בינתיים) בכיור ריק, וסופגניות כמו שרציתי.
ככלל, אתמול התגשמו אחד מרגעי הדודא - דממת ציוצי ציפורים תחת עץ התות בפארק המעיין של מטולה אל מול הנוף הנפלא, צופים על לבנון צופים עלינו, אוכלים שטויות ומדברים על דא הא ואסטרוביולוגיה או מה.
*
והקנטטה הזו של באך, לא יוצאת, מדהימה מדי כדי להיות בעלת מסר כ"כ נוצרי/דואליסטי. מושלמת. כמו כל דבר בערך שבאך נגע בו מוזיקלית.
שיחות עם נור ואלון, וזיכרונות אחרים שצפים ועלים הזכירו לי שיש לי עוד הרבה בתוך אותו סטודנט תזונה.
ועכשיו בכלל דברים אחרים.
כשאני נשכב ועוצם עיניים או מתיישב על הכסא כאן בממלכה היפה שלי אני עדיין מרגיש את העומס הזה. יותר מדי תווים, רעיונות, פרוייקטים, דרכי ביצוע, מה לא. אבל כנראה שכל הדברים האלה באמת דינם הם לא עתה, ויתרה מזו, יש קול שחוזר ואומר - חכה. חכה. תן לזה להתפתח. חכה. הרי כשאני מוציא דברים מהר מדי מרגישים את החפלאפ חרף היכולת שלי לאלתר. ואין לי כח לחפלאפים. בא לי משהו יפה. כמו שעשיתי אז עם בני, אחרי עבודה לא מאומצת אבל נכונה את השיר לאחותי. לא חפלאפ ולא מאומצת מדי. פשוט יפה. כך כל הדברים בעולם צריכים לבוא.
כך הכל צריך לקרות.
לו"ז - להתקלח, לצאת עם הדס ליציאת פיצוי או מה, להתפחלץ, להתעורר מחר יחסית מאוחר וללמוד בעיקר ביולוגיה, וחדו"א, לבוחן של יום חמישי.
אולי לחזור על פיזיקה.
וזהו בעיקרון.
כרגע עוד אין לחץ פסיכוטי - יש לחץ כמו לחץ, אבל לא בפסיכוזה.
הכל נפלא כרגיל.
יאללה.
כשדברים יצטרכו לקרות הם יקרו.
עד עתה, אני מאושר.
אוהב
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
