..א. חלפי.
עד כמה שקל לפול ולהתמכר ולהתמסר ללימודים הללו - ריאליים תחילתם, תרפודיים תכליתם;
עד כמה שלהתבשם בשמות הארוכים הללו ובתהליכים, היפים, והפחות יפים הללו.
חרף זאת, הטעם הנצחי האמיתי היחיד,
שנע בין לשון לשפה,
הוא המילה, הצליל.
ההברה והתו.
אתמול, כשחזרתי לסיבליוס אחרי הרבה זמן, ואחרי הרבה זמן - משהו טוב התחיל לזוז שם.
היום, כשאני כאן, בספרייה של המזרחי, חופר על כימיה אורגנית עם הדס-כפרעליה, ואני מביט בספרו של חלפי ורואה את זה.
ציטוט מדהים.
"שירי - פרחי טעויות.
צרורים צרורים אני מניחם
על סף"
כמה
נפלא, לעזאזל.
הרבה פעמים אמרו, וצדקו - שהכיוון האמיתי שלי בחיים הוא ההומני. שם אני פורח. שם אני מצליח, בלי מאמץ כלל - להגיע למקומות רחוקים, שהרבה אנשים לא הגיעו אליהם, בעשירית מהמאמץ שהם משקיעים. אני זוכר יותר טוב, מתנסח יותר טוב, כי זה בדם שלי. זה מגיל 0. אני רואה את הדימויים והמטאפורות, מבין את התקבולות ואת השורשים ואת התבניות, שובר אותן, משחק בהן, עושה בהן מה שאני רוצה, בערך כשם שהייתי שרמוטה, רק עם רעיונות ותפיסות. יופי לי.
נכון, זה המקום הטבעי שלי. אני עדיין מעלעל, וכותב, וקורא, ומלחין - ומקליט - וכן הלאה. אני לא אעזוב את זה לעולם. זה אני, זה חלק ממני.
אבל זה לא הכל. זה לא כל היקום.
אני אשוב לשם, אקדמית, אין לי ספק שאשיב שביתי אחר התואר הזה ואחר התואר השני/שלישי אי"ה ישתבח; החיים ארוכים והתחלתי מוקדם את האקדמיה, ובינתיים, טפו טפו טפו, הולך לא רע כ"כ.
אבל קודם כל, כימיה אורגנית; מתא לאורגניזם; נושאים נבחרים; פיזיקה ; מעבדות ; ביולוגיה.
ואז סמסטר ב'.
וכן הלאה.
יש כ"כ הרבה מה לעשות.
איזה, יופי.
אהבות עולם
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
