כאשר נשארו לי אחד וחצי מבחנים לעונה הזו, והאחרון בינהם הוא בקורס ביולוגיה של התא, קשה שלא לראות שגם בגוף יש טעויות.
מה זאת אומרת? מלבד זה ששליש מהחלבונים שנוצרים כל רגע בתאים (בציטוזול, ברשת האנדופלסמטית ואפילו במיטוכונדריון) - הוא פקקטה מיועדת להשמדה, יש לך אינסוף טעויות גנטיות אחרות שעלולות לקרות שהגוף יודע שהן טעות.
אם פעם, חשבתי לעצמי שישנה סיבה בעולם שתהיה לדאון סינדרומים - ולהזכיר לקוראים, טיפלתי בהם שנה מהחיים שלי ואני מתכנן להמשיך לטפל בהם עוד הרבה שנים אחרי התואר (ואולי במהלכו) - אולי מטהפיזית כלשהי, אולי שהמערכת הטבעית כן זקוקה לאנשים האלה עם העוצמה הכבירה שלהם והיכולות הרגשיות המיוחדות שלהם.. לא. אין להם סיבה. הם טעות מזדיינת של כמה שאפרונים שהעבירו את התאים לחלוקות כשלא היו צריכים. שנתנו לציגוטה להמשיך להתקיים ולא למות בנחת באפופטוזיס שקט. טעות של זקנה, טעות של סתם, טעות של כמה חלבונים שהיו אמורים לעשות את זה נכון. ולא עשו.
גם עיניים כחולות הם טעות גנטית שלא צריכה להיות שם.
כל רגע ורגע נעשית טעות אחרת ע"י חלבון אחר. כל רגע אינסוף של טעויות.
אתה כל הזמן במאנצ'. מאנצ' לסוכר, לפחמימות קלות, לעתירות קלוריה. הגוף עוד לא התרגל. עוד לא התרגל שהוא בכלל לא צריך את כל זה, לא, הוא תקוע אי שם, כמה מאות אלפי שנים בעבר, מתי שהזמינות הזו של אינסוף קלוריות ברגע לא היה אפילו חלום אפשרי של מישהו או משהו. על כן כשהוא רואה ערימה של סטייקים עסיסיים ושוקולד הוא לא מפסיק לרצות עוד ועוד.
זה רק גורם לך לשאול את עצמך - אם הגוף החי והתא החי הם יצירות של טבע הגיוני לגמרי ומושלם לגמרי, שיכול בתיאום מדהים לגרום לזה שכמה מאות שנות אור מפה יהיה לו ענק גזים שיבלע סלעים שהיו אמורים להגיע אליו (צדק) - אותו טבע ששם את כדוה"א במרחק הנכון מהשמש ונתן לו שדה מגנטי - האם אותו טבע גאוני והגיוני, בעל חוקים הגיוניים ולא הגיוניים בעליל בעצם אחראי לאינספור הטעויות האלה שקורות עד אינסוף, ולא תמיד מטופלות אם בכלל?
אותן טעויות שגורמות לסרטן, יותר ויותר? אותן טעויות שגורמות לשלל המחלות המטבוליות והכרוניות באשר הן?
אז איזה מן טבע זה?
מילא תודעת האנוש, שהיא תודעה.. וכאן טמון הכלב. הרי כיצד יודעת הפטרייה להכנס לראש הנמלה, לשלוט בראש פיזיולוגית ולגרום לה להגיע למקום הכי קרוב לשמש שאפשר - ומשם לצאת החוצה ולגדול?
מאין יודע הגרעין הקדמוני שהוא הולך לקודד את המחשבות ואת היכולות שלנו למשך מליוני שנים?
אחרת איך הוא עשה את זה? אקראיות מוחלטת של חומצות אמינו? כן? אקראיות שיודעת לדייק, ויודעת לטעות, ויודעת לנסות לתקן טעויות? אקראיות שיודעת לפקח על מליוני תהליכים בו זמנית? ואם הייתי זורק תשתית של מחשב שיכול לחשוב בינארית הוא היה ממציא את ווינדוז מעצמו? ואם הייתי נותן את האפשרות הראציונאלית לווינדוס 3.11 הוא היה הופך בלי התערבות של מתכנת לווינדוז 7?
ההגיון הזה, שאני רק מתחיל להבין וללמוד אותו - על רב גוניות תהליכיו - גורם לי לתהות יותר ויותר. לא קשור לאמונה באל, או במשמעות - לא קשור לדטרמיניזם ובטח שלא קשור לאמיתות שעליי לקבל כי "הן שם". לא! גם על היקום אפשר להגיד שהוא "שם" ובכל זאת נתהה תמיד כלום המציאות הזו היא האמיתית או ההשתקפות של כל החלקיקים כולם בקצוות הקוסמוס.
אם כך אולי גם לתא הקטן ביותר יש היכולת להבחין, לדעת, לאהוב, יש היכולת להרגיש משהו, באשר הוא משהו.
ואולי אך זה ההבדל,
התודעה הבלתי נראית והבלתי מושגת - אותו הג'יוואטמה שכנראה קיימת אף בחיידק הקדמוני ביותר, אותם רצפים פשוטים של חומצות אמינו שהחליטו להתחבר ולהשאר ולהתרבות, לקיים מטבוליזם והומואסטזיס לעצמם, ולאט לאט להגיע ולהפוך למה שאנחנו.
והאם מה שאנחנו הוא לא רצף של אותה טעות, שהיא בעצם, החיים. אולי החיים הם טעות של טבע מושלם שלא צריך חיים בכלל - יש לו אינסוף קוואזרים ומגנטרים ופולסארים וחורים שחורים וחורים שחורים סופר-מאסיביים ושמשות וכוכבים.
ואולי גם לשמשות יש תחושה. עצם כ"כ נפלא אך כ"כ פשוט, בעל כ"כ הרבה קטבים מגנטיים, ובעינינו - כמעט נצחי - הלא תתכן לו נשמה?
(כל התהיות האלו שעוד היו שם קודם ורק יותר ויותר מתחזקות בע"ה יבוטאו כשנסיים לכתוב את הנובלה , אחת מיני כמה שאני עובד עליהן, "מרווחים אפורים", שם הדת הסודית של כמה מהחבר'ה היא אום-סוורם-אוניברסה - או משהו כזה - להכל יש רגש, להכל כולל הגרגר הקטן יש סיבה.)
אעהי.
ולחזור לשיעורים.
אהבות
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
