(כי אם בחיים האמיתיים אני כמעט ולא מתלונן באזניי איש, לפחות יש יישויות וירטואליות-יותר-פחות שיקראו את זה ויגידו, "פייי, איזה קוטר.")
*
אע-הח.
כוסאמק.
כוווווס-אמק.
ככה, להדגיש את ההברות, לחמם את הגרון לעוד בוקר ובכלל יום של ישראליות טהורה, בייחוד כשאני הולך עכשיו להיות שלוש שעות בכבישים, כולה עם שי (כפרה עליה), כשכל שאר הטרמפיסטים הבריזו - מה שאומר - ששוב עלויות הדלק החצי פסיכוטיות עליי. ה-י-ד-ד! טוב, חאלס עם הגישה הזו! אמא צודקת, והתעוררתי עם מצב-רוח דפוק לגמרי וזה ממש לא מתאים לי. האם זה בגלל ההתשה האחרונה?
כנראה שכן.
תמצות ששת ימיו ראשונים של השבוע ומשהו האחרונים מאז הגעתי לב"ש:
הגעתי-יאיי-אוכל-עגנון-ערב-סטס-אלכוהול-אלכוהול-לזרוק-בוטן-על-יקיר-להיות-שיכור-להגיע-איכשהו-הביתה-להתעורר-ארוחת-משפחה-אחותי-עוד-אלכוהול-להתמוטט-להתעורר-לנסוע-למיתר-עוד-אלכוהול-לחזור-לחזור-לנגן-עוד-אלכוהול-לראות-חבר'ה-להתפחלץ-לאכול-4-בבוקר-נאפיס-כוסאמק-בוקר-עוד-חבר'ה-עוד-אלכוהול-עוד-לנגן-להדפק-לגמרי-לשתות-להשבר-עם-אלון-לראות-עוד-אנשים-אקראיים-לגמרי-סרט-עם-קומי-ואלודיה-ואלודיה-בירה-עם-רועי-איזה-כיף-להתמוטט, ובערך חוזר חלילה.
או במילים אחרות:
- כל יום בשבוע נגעתי בטיפה המרה. אני חושב שאני חוזר להתנזרות לכמה שבועות מהמשקה. פאקינג הגזמתי.
- ראיתי כמעט את כל ב"ש. במצב"ה חסרים: חלי, שי והחבר'ה האלה, עוד רועי (לא מספיק), אייל כלב, בני (!!@#%!@%) וכן הלאה.
- זרקתי בוטן על אעלק-מוזיקאי (אולי יהיה בעתידו, במצב הנוכחי, שישכח מזה) כי הוא עשה עוד קאבר מעאפן ליהודים ואני הייתי שיכור.
- הבאתי יותר מדי דברים, כולל את פנלופי, סתם. הייתי בטוח שבני יצליח למצוא זמן כולל התרעה מראש אפילו לראות אותי לקפה - גם זה לא קרה. הייתי בטוח שהמחשב הקטן שלי יסחוב, אפילו, קצת - סחב - אבל לא קצת שסיפק אותי, והשלשת שירים המעולה שתוכננה כשלה כישלון חריף. הבאתי כמויות מסחריות של דברים שאפשר לכתוב עליהם (או בעברית, דפים) - ולא כתבתי כמעט שורה כל הזמן הזה, כשיש לי מליון רעיונות ותפקידים בראש.
אעאעעא!
ועכשיו גם האוטו מפוצץ, גם אין מספיק טרמפיסטים, גם מרגיש מוזר, גם שתיתי יותר מדי, וגם החיים שלי יפים!
בוהו ממש.
*
אבל באמת שזה מעפן להביא מלא דברים, ולסיים את השבוע ומשהו חופש האלה די מותשים. כלומר, מותשים-אך-מרוצים, בכ"ז ראיתי מלא חבר'ה, כולל חברייא שבאמת לא ראיתי הרבה זמן ורציתי לראות; בכ"ז השתכרתי פיזדייץ וה' יודע שאחרי עונת המבחנים הייתי צריך התפרקות שכזו; נכון, בזבזתי מל-א כסף אבל גם קניתי סופסוף את האזניות שהייתי צריך, לדוג', ודברים כאלה; ובמילים אחרות, היה שבוע תענוג שבאמת חבל שלא השכלתי להבין שהוא הולך להיות הרבה יותר אלכוהולי מאשר פרודוקטיבי, וחבל, כי אני בד"כ חכם יותר מזה.
מה שמזכיר לי שצריך למצוא פתרון בקטע הזה עם פנלופה בנוגע לקיץ, כי זה עלול לעצבן, לא לסכן, אותי מאד.
ובכלל למצוא פתרון לקיץ.
מיל-א.
*
ועכשיו עוד זמן להתגעגע לעירי המדברית והיותר מדי אביבית הזו. הי, כבר מרץ.
כוסאמק כבר מרץ!
אההה!
סמסטר ב' עוד מעט!
אהההה!
צריך לנקות את הדירה כאילו אין מחרתיים!
ולקנות מחברות, ודברים כאלה!
וללמוד למועד ב' במדעי התזונה! (באיזה יקום מעוות אני מקבל יותר בחדוו"א ופחות בנושאים נבחרים!?)
ו..
ו..
ו..
כנראה שהייתי יותר מדי זמן עם אמא שאני מתחיל להלחיץ את עצמי סתם.
-מוציא אוויר כמו פולנייה-
יהיה נפלא,
כבר נפלא.
אהבות עד,
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
