מעניין אם מישהו מההרכב אי פעם יגיע לפה.
משום מה, לא נראה לי. הם לא ממש טיפוסים של בלוגים, והוצאתי מאפשרות את היכולת לחפש אותי בגוגל, אז, אני יכול לכתוב כאן בלי שאף אחד מהם יפגע מזה שאני פשוט מוציא הכל החוצה.
אחרי שכבר בעצם כתבתי משהו כמו שני פוסטי נאצה על הזמרים.
*
אז זהו. האנסמבל של המכללה, שהוקם אי אז בפברואר והמשיך לנגן עד בעצם, אתמול - ההופעה האחרונה שלנו (ואפילו בתשלום חיצוני, הידד).
יתרונות:
מלגה
אני מעבד
חסרונות:
זמרים, קאברים לשירים מעפנים, הרכב שלא עובד, הרכב שלא זורם, מאבקי עצבים עם הזמרים, מאבקי עצבים עם הטרומבוניסט, חלילן/מפוחיסט שלא שם לגמרי, קחוניסט שתקן וגיטריסט עם ציוד חלש יחסית. ואני עם האגו שלי במוזיקה. נו. כל הזין.
בסה"כ, לא נהנתי לגמרי. לא הייתי שם לגמרי עם הלב - ובמוזיקה קשה מאד לעשות דברים בחצי לב. הייתי בטוח שהתגברתי על האנטי שלי מ"קאברים" (בניגוד לביצוע סטנדרטים, ביצוע יצירות וכמובן ביצוע חומר מקורי, גם אם לא בדיוק שלי - כמו בהרכב שנה שעברה של איתי שהיה מעולה, בטח בהשוואה להרכב הנוכחי) - וואלה, לא. לא התגברתי על זה. וזו בעיה שלי. הייתי בטוח שאני אוכל להרפות מהעצבים והכעס והכמעט שנאה שיש לי כלפי הזמרים, ובייחוד לזמרת - לא. ממש לא. ואולי חלקית אני מוכן להודות שזה בגלל העובדה שהיא קיבלה את כל התודות והיחס כשהיא ממש לא ALL THAT אבל משום מה חושבים שכן. פ'סדר. אני באמת משתדל שזה יהיה כמה שפחות בקטע של אגו.
אז הנה, דיבור מדומיין לעבר הרכב שאני בטוח שלא יקרא את זה, ואני בטוח לא אומר להם את זה מול הפרצוף כי זה אכזרי, אכזרי מאד, ולא מגיע להם. אבל הבלוג והנייר סופגים הכל וזכותי להוציא עצבים איפשהו, לא? בשביל מה יש לי בלוג אם לא בשביל זה לעזאזל?
*
הרכב יקר,
אני ממש מאושר שסיימנו. הייתה לנו תקופה חביבה. כן. סוג של. היינו הרכב סוג ד', פחות או יותר. שזה לא סוג ז' ולא סוג ת', אבל לא סוג א', לא ב' וגם לא ג'. לא. היינו הרכב סוג ד'. ככה אני אזכור את זה. שנאתי את רוב השירים. לא נהנתי ברוב המוחלט של החזרות. ההופעות לא עניינו אותי. ובאופן כללי, היינו לא משהו. פשוט לא משהו. עובדה - לא הזמנתי אף אחד להופעות שלנו. לא רציתי שיראו. מבחינתי אני לא מזדהה עם ההרכב הזה כחלק ממני, או כמשהו מגניב. לא.
ואני מתנצל, א', אני יודע שזה קשה לך, ואני יודע שקשה לך לקבל ביקורת רעה וקוטלת (בונה או לא בונה), אבל אני מצטער, היינו גרועים. לא באשמתך, אמנם, ולא באשמתי אלא פשוט היינו בזבל של דינמיקה באופן קבוע. העובדה שאנחנו מעולמות שונים, מאד, מאד מוזיקלית - ובכן, אותו פער - לא גושר. לא כהלכה ולא בכלל. ואתה ספציפית, א', די זרקת. אולי לא התכוונת, אולי לא זרקת באופן מודע אבל בהחלט לא נתת לי לפחות תחושה שהתאמצת מספיק - ללמוד תפקידים, להשתפר בכלים, להבין שמוזיקה זה לא דבר שהוא רק תלוי בזרימה או בדינמיקה או בשיח או במילים אחרות נהדרות בהן אתה מפליא להתבטא (בכלל לא בציניות), אלא שיחד עם זה צריכים עבודה קשה וסיזיפית. ואולי כן נתת אותה ולא שמתי לב. ייתכן. ייתכן שזה אני העיוור שמעוצבן על כך שאני עובד עם אנאלפבתי תווים עדיין. ייתכן. אבל זו הבעיה שלי, כמו גם הנאום הזה, אותו בתקווה, לעולם לא תקרא. אז כן, א', אתה לא מוזיקאי גרוע - לא, יש לך פוטנציאל מבטיח - אבל אתה עוד לא טוב. אתה רחוק משם. הצליל שלך לא נקי, אתה לא מרוכז, אתה מפספס ואתה חלוד ברמה שאם לא היית כזה מותק היו צריכים לזרוק ולהחליף, לגמרי. אבל אתה צריך עוד, הרבה, מאד, לעבוד.
ד', אין לי הרבה מה להגיד לך. חוץ מזה שלצערי רוב הזמן שתקת. ואולי זה האופי שלך. אתה יודע, אני זוכר אותך עוד מהקורסשה, כשהחזקת ציפור בכזה שקט. היית תמיד שקט. לא נתת דיעה. בדבר. וזה הרג אותי לפעמים. כי לקח לי זמן להבין שאתה בעצם מוזיקאי מצויין ומתופף נפלא. אבל לא התגלת. לא הראת לנו את זה. למה? רק בגלל הצניעות? רק בגלל בטחון עצמי? לעזאזל בנאדם. מוזיקה זה עניין שבו גם אין מה לעשות, לפעמים צריכים להפגין את הכישורים והכשרונות של אדם מסויים - מה לעשות! איפה היית?
ט', לפעמים אני כעסתי עליך. אולי חצי קינאתי כי 90% מהזמן הרעיונות שהבאת היו פי 30000 יותר טובים משלי. וכבר התוודתי מלפניך איך לפני שכל זה התחיל, שנה שעברה כשראיתי אותך, הייתי בטוח שאתה עוד פוזאיסט שמזיין את השכל ולא יודע מהחיים שלו. והתבדתי. טעיתי לגמרי. הראדר שלי היה הפוך, כנראה. טעיתי לגמרי והודיתי בזה לפניך, כי מגיע לך. ובפאב אתמול אמרתי לכולם בר' גלי - אתה אחלה, אחלה של מעבד, ואחלה מוזיקאי. ברמת הכי-כבוד-שאני-יכול-לתת. וכמו שאפשר לראות אני בן זונה נאצי, לחלוטין, ובכל זאת מגיע לך. אז כן, היו קטעים שקצת היית שכונה, או קצת לא שמת לב מה הולך, או לא היית איתנו, או איחרת (טרמפים מזדיינים..!) או כל מיני דברים אחרים. אבל את האמת שאפילו במצב כזה, כשהכי נוח לי ללכלך - אני באמת לא מוצא דברים להוציא עליך. חוץ מזה שהיינו צריכים לארגן קואליציה יותר טובה נגד הזמרים.
מ'.. מ' מה אני אעשה איתך. הדינמיקה שלי איתך הייתה מוזרה ועדיין מוזרה. אני מתעצבן ממך. ולא רק אני - גם השוטרים שדפקו אותך שלא בצדק, גם השכן שכמעט דקר אותך, וכולנו שסוג של.. לא הסתכסכת אבל היית בצרות איתנו. ובכל זאת מה שהגיי עשה לך לא היה לעניין. ולא היה לעניין שלא התערבתי כשיכלתי. אני מתרץ את זה כי הייתי עייף (נורא) ולא שמתי לב שזה מה שקורה ולא התערבתי בזמן. זה לא תירוץ טוב. יצאתי אידיוט, כולנו יצאנו, יצאנו לא בסדר ולמרות שזה מאחורינו אני אתנצל בפניך על זה עד סוף החיים שלי. לא לעניין בשיט. ובכל זאת הרבה דברים אחרים נבעו בחזרות ממך שהצליחו לעלות לי על העצבים. בין אם זה החוסר התגמשות שלך, החוסר יכולת שלך להפרד מתווים, הפדנטיות על פרטים כאלו ואחרים, השפה שלך שרצית שאני אדבוק בה, היכולת שלך להשאיר אותי אחרי 2-3 שעות חזרה כדי לכתוב לך שורה מבוזבזת בלאו הכי, וכן הלאה. זה היה מעצבן. מאתגר, לפעמים, אבל מעצבן ברוב הזמן. פלוס שכן, בדינמיקה שלך הורגש הרבה פעמים, ואני בטוח שזה לא בכוונה, שזרקת זין. היית יכול להתאמן - בחרת שלא - לגיטימי, יש לך דברים אחרים על הראש, ובכל זאת, זו זריקת זין. היית יכול להיות יותר איתנו במיינד, לא להתקע כ"כ בחזרות, או להאריך הפסקות או ליזום התקלויות ובכל זאת יזמת. זה לא היה מגניב. לא, לא נהנתי מזה. לא באת לי בטוב הרבה פעמים. ובכל זאת, עדיין היית אחד המקצועיים יותר.
עדיין לא היית זמר.
זמרים, גיי, י'. אני לא סובל אתכם, ברמה המקצועית. אותך י', אני לא סובל גם ברמה האישית. י', כתבתי עלייך פה כ"כ הרבה, הרבה יותר משכתבתי על המרצה הנוראית שלי, או המפקדת שגרמה לי לחתוך את עצמי. אני לא יודע למה. האם זו באמת קנאה על זה שפנו אלייך ולא אליי כמעט? האם זה על זה שאנשים אחרים לא מזהים את הכלבתיות הנוראית שלך? האם זה כי.. אני לא יודע. כתבתי די. ואני באמת לא מבין למה אני צריך לכתוב עוד. אני מאחל לך שתמצאי את עצמך בסביבה שלא תצטרך לחוות אינטרקציה כזו עמך. אני מאחל לך שתזכרי גם שמוזיקאים הם מוזיקאים, ולא המשרתים שלך. ושאנחנו בכל זאת, מבינים בהרמוניה הרבה יותר טוב ממך. אז אנא.
גיי.. אתה אדם מותק, באמת. קצת היפראקטיבי, קצת גיי-מאד, אבל בסופו של דבר הכוונות שלך טובות. אבל אתה גרוע בזה. אתה זמר טוב, פחות או יותר, אבל לא מוזיקאי. ולא רוצה להיות מוזיקאי שזה החלק הכי גרוע. אתה צוחק כשאנחנו מדברים במוזיקאית במקום לשאול "רגע, מה זה?" כמו שאדם אינטלגנט היה עושה, כשעוסקים במשהו שהוא מעורב בו. אתה לצערי ממחיש שהסטיגמה הזו שזמרי-כוכב-נולד-לייק-הם-אידיוטים (מוזיקלית בלבד!) קיימת, שרירה חזקה ומפוארת. מכלול העיבודים שלך נובעים מהסחי והרפש הזה; והרציונל שלך, התפיסה המוזיקלית - מעוצבת בלבד ע"י אותו מיינסטרים מקולל שבינו לבין יצירה אמנותית אין דבר וחצי דבר וזה עצוב. אז מוזיקלית, אני מאחל לך פחות לעבוד. ואם כן, תעבוד כמו שצריך. אל תסתמך על קולאדיטפרו, אל תסתמך על זה שמוזיקאים יגידו לך מה לעשות. צא ולמד. צא ועשה. אתה למדת כ"כ הרבה דברים אחרים. תעשה את זה.
ובניגוד לדרך בה אתה מלמד ומארגן מסיבות סיום, אל תנהל הרכב. פשוט אל. לא מבחינת לו"ז וניהול, ובטח לא ניהול חזרות. אתה לא יודע איך עושים את זה. אין לך ראייה מרחבית, אין לך יכולת להגיע לכולם, ואין לך תמרון נכון של מתי להתחיל לנגן, מתי לארגן הפסקה - פרטים קטנים אבל כ"כ קריטיים. ובטח הדרך בה ניהלת את העסק עם מ'. מה שהכי אכזב אותי בך? בקטע של לא-ציפיתי-ובכל-זאת, המינימום - אם עשית טעות, תודה בה. אתה יזמת את השטות עם מ'. יזמת לגמרי מתוך נסיון שהוא לא יאחר. זו הייתה יוזמה דבילית. זה התפוצץ בפרצוף של כולנו ופגע, עמוקות, במ'. נכון, יש למ' את הקטעים שלו והוא מעצבן לפעמים. אבל הוא משלנו. לא היה מגיע לו להפגע. היית צריך, מול כולנו, להגיד - סליחה. הכי פשוט. וגם את זה לא. הדחקת. באותו ערב פשוט הדחקת את זה וזה היה ברור כשמש מול כולנו ושנאתי את זה. מנהיג הרכב לוקח אחריות. אומר טעיתי. מבקש סליחה. זה לגיטימי, אתה בן אנוש, ואתה עושה טעויות, וגם אני. ואתה עושה המון טעויות. המון. אז או שתלמד איך עושים את זה, או שתשאל שאלות (אותי, את ט', אנשים עם נסיון בזה) איך עושים את זה, או שבחייאת, אל. הרבה מאד מהפאלטות, הרבה מאד מאיך שההופעות האלו נראו הם גם אחריותך הישירה. וזה לא היה מגניב. בכלל.
וצ'. צרי.
עצמי.
יצאת הכי אפס מכולם. נכנסת לשם בלב חצי מלא, ויצאת בלב רבע מלא. איזה מן אדם יצאת? כתבת קיתונות אדירים של בוז ושנאה לפחות לאדם אחד. האם היא הייתה ראויה לזה? נתת עיבודים שלקחו לך 10דק' והתנהגת כאילו לקחו לך שבועיים. התעצבנת מדברים שידעת שיבואו - שהיו ברורים באופן מוחלט ומובהק - כמו שבטח שלא נעלה עם שיר מסובך כמו סימפטיה, ובטח שהוא לא יתאים למנעד של הזמרים (זה אף פעם אל מתאים להם) (ואז זה כן) (נכון זמרים זה נפלא?). למה יצאת אידיוט כ"כ? גם מנופח, גם תופס מעצמך.. כאילו מה? חוץ מהעיבוד של"הפנים והשמות" עשית עיבוד טוב, באמת טוב? כזה שבאמת שווה שיאזינו לו? לא. היית יכול לקחת יותר פיקוד. היית יכול לנסות להוריד את הגיי מהפיקוד בחזרות ולקחת יותר יוזמה. לא עשית את זה. למה? אז אתה מתלונן שהוא לא עושה את זה טוב? בטח שהוא לא עושה את זה טוב! אין לנו נסיון! אז למה לא השתמשת בשלך ושכנעת אותו? למה פחדת, שהוא יחשוב שאתה אגואיסט? שיחשוב! מוזיקה יותר חשובה מאגו! אתה ואני (כלומר אתה, כלומר אני) יודעים את זה יופי. אז לא?
והאילתורים החזקים הקבועים שלך? היית יכול להיות יותר מדוייק. יותר לחפור לחבר'ה על דינמיקה! יש לך לפחות שלושה חבר'ה שמצליחים לפעול דינמית. ולא פעלת!
אז מה אתה בא בטענות?
מה אתה מבזה?
למה מי אתה?
אז יש לך ידע תאורטי קצת יותר רחב מלרובם, ויש לך אולי טיפה יותר קילומטרז' מלחלקם. גם לא בטוח. לא מכיר את היסטוריית ההופעת של י', לדוגמא. משל השאר יש מצב שיש לי וגם לא כזה בטוח. אז שוב, למה מי אתה?
חש מעבד כשבקושי עיבוד וחצי השנה הוצאת משהו רציני?
אוי אוי אוי. פאקינג אוי אוי אוי. יש לך עוד הרבה מאד על מה לעבוד עליו, חבוב. גטה גטה פראגטה פראסטמגטה בודהי סוואה, זוכר? יופי. תיישם.
אז הנה.
הסתיימה לנו חצי שנה, או שנה, או וואטאבר, שהייתה בסה"כ חביבה. אני כן אזכור בחיבה את האינסוף צחוקים שלנו. את הבדיחות על י', את ההטרדות מיניות של הגיי, את ספיין ואת וויסקי סויה והעובדה שעלינו לפחות הופעה אחת שיכורים למדי.
אחלה בחלה שמחלה.
אני מאחל לכולכם שהעצות הבונות שהגיעו מכאן יגיעו אליכם בדרך לא דרך. מאחל לכם לעבוד עם אנשים נעימים יותר ופחות נאציים ממני. מאחל לכם שלא תקראו את זה לעולם.
תודה בכל אופן על זה שניגנתם איתי וסבלתם איתי, ותודה לדיקאן על הכסף. מקווה שנהנתם בכ"ז. תהיו בריאים ותעשו טוב.
אהבותעד
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
