אז התלמידים מאתמול?
הבריזו.
זה היה אמור להיות השיעור האחרון.
אמור להיות.
עד היום אני לא בטוח, כי המתנ"ס הזה כנראה הפיל את השיעור האחרון שבוע שעבר, אבל לא שאני יודע.
מצד שני גם ככה נשארו לי שני תלמידים מתוך 5-6 שפתחתי איתם את השנה.
בוא נעשה סקירה קצרה לעצמי כדי להבין לאן כולם נעלמו.
אז התחלתי על 5. אוקי, שתיים נשרו בגלל שאני החלפתי מורה אישה, ומאחר ואני זכר, הן התייבשו נורא (ילדות). טוב.
עוד אחת הלכה, בגלל פאקי שעות ופקשושים שלא קשורים אליי. במקומה באה ילדה קטנה חדשה שלא עברה אצלי 4 שיעורים, הפכה להיות חולה,
הבריזה בכמויות ו...עזבה.
הצטרפו עוד שניים. הדוסית שהייתה אמורה להיות חלק מה6 חזרה לקצת זמן, ואז שוב עזבה לבגרויות.
נשארנו בעצם 4-1..3.
תותחית, ילדה חמודה, וטינאייג'ר.
התותחית עזבה לפני 3 שבועות. החליטה לנטוש לפני הכל. לא יודע בדיוק למה. לחץ מבחנים, הורים מוזרים, YOU NAME IT. אין לי מושג. אבל חבל, כי היא הייתה ממש תותחית. ושוב, לא הייתה פרידה משהו, מצד שני הילדה הייתה מאד גרועה בלהביע רגשות. תותחית אמנם. טוב. נשארו שניים.
והם הבריזו.
אז הטינאייג'ר כנראה טינאייג'ר, וגם לא הגיב לי לSMS. קורה.
והשנייה הקטנה..אני לא יודע.
אני יודע שהיה משהו מוזר עם המשפחה שלהם, אבל.. לא יודע. לא נכנס עם האף שלי למקומות שאסור לי להכנס. אולי הם נעלבו ממני?
אני לא יודע.
אבל ההברזה הזו בהחלט לא עשתה לי טוב על הלב.
גרם לי לעזוב בטריקת דלת מגעילה לשני הצדדים את המוסד הפאתטי בו לימדתי.
אבל למדתי לקח.
אם אני אי פעם אלמד פסנתר שוב, אני בהחלט אקח יותר ממה שפיתחתי כמורה לבר/בת מצווה ובטח כתזונאי-אוטוטו, מאשר קודם.
א. שיעורים יהיו באמצע שבוע. שלא יהיו לי סיבות לבטל כדי להאריך סופ"שים כמו שמגיע מדי פעם לבני אדם, בטח כשהם רחוקים מהבית שלהם.
ב. כל עוד זה מתחת לגיל 18 אני מערב הורים. כמו בטיפול תזונתי. רוצים שהילד שלכם יצליח? רוצים לא לזרוק כסף סתם? אתם ה'מורים' בבית. על אחריותכם שהוא יתאמן. אחרת הוא פשוט ישחק במחשב או יעשה משהו כיפי אחר. להתאמן, שזה חלק מאד חשוב לפני שאשכרה -מנגנים-, זה חלק מבאס אבל הכרחי. הם יודו לכם אח"כ. מאד. ברמות שאתם בכלל, בכלל לא מבינים.
ג. אני לוקח יותר לשעה. אני שווה את זה, ואני אשקיע יותר אם יתנו לי יותר. ואני שווה יותר.
ד. אני בונה מערכים יותר מדוייקים לרזולוציה הרבה יותר גבוהה. פרטים הכי קטנים.
ה. אין ביטולים בלי השלמות. אבל זה כשאני אהיה יותר אחראי על העניינים. אין לי כח שזה היה יותר מדי מתווך וגם במקומות יותר מדי מרוחקים כדי שאני אזרוק עליהם זין.
וגם ניקח מזה, לעבר התזונה. למרות שבתזונה אין קונצרטים או הישגים יצרתיים. אבל מילא.
מקווה שהם לקחו ממנו משהו השנה הזו,
ושבאמת לא בזבזתי לאף אחד את הזמן והכסף.
סיימתי לרטון.
אולי אח"כ אני אשחזר רגשות.
עכשיו כבר לא
אהבותעד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
