* יושב באוטובוס או ברכבת עם גוגל נקסוס כזה או אחר שנקנה לעצמי מתישהו (לא לחוץ), קורא את המאמרים החדשים שיצאו על סקרים תזונתיים כאלו ואחרים, או ספר טוב, כשכל הספרייה המקצועית (תזונתית / מוזיקלית) מובנת שם. אני כבר מבין קונטרפונקט והולכה הרמונית ברמה יותר טובה מהעכשיו, ובכ"ז, אני לומד עוד ולא מפסיק.
* ספריה בסגנון בריטי, דו קומתית, מעץ, מעגלית או הקסגונית. כלל הספרים שיש לי עכשיו ועוד מסודרים שם. באמצע שולחן קטן, תחתית לכוס תה/קפה/וויסקי, וכורסא נוחה. מערכת קטנה שמחוברת לפלייליסט באך / סטרוצי / מאהלר / סטרווינסקי / שוסטקוביץ' / היידן / רחמנינוב ועוד.
* לוק חדש אי שם, כל כולי זארה / מחוייט, נעלי דמוי עור, שעון מגניב יותר, ומשקפי מותגים.
* לחזור אחרי ריצה עם בוך בפארק הירקון, ולהתלונן על הגראנטים שקיבלנו. ועל המטופלים.
* Brickner et al. כתוב איפשהו. כמה שנים או חודשים אחרי Brickner T., Buch A., Eilat-Adar S., Waisman N., Vegan diet is associated with lower risk factors for IHD in the Israeli vegan population....
* מדונה ליד השפה, צמיד MYO על היד, סריג ומכופתרת, המשקפיים הרשמיות שלי, חיוך, והרצאה. אולגה ומוריה בקהל. הן אוהבות. למרות שאולגה לעולם לא תאהב משהו, אז זה לא באמת יקרה.
* הרצאה על פאגיזם. אולי אפילו להוציא על זה כמה מאמרים. אולי ספר שלא באמת ימכור. ואולי גם אל נוציא אותו על דפים כדי לא להרוס עוד עצים בכוכב הזה.
* אילן לוקאץ' מגיע לעשות כתבה על המנזר. מוזיקאים גדולים מתחילים לדפוק על הדלת. הם רוצים להיות חלק מזה. המנזר מצליח להזיז משהו.
* פגישה עם רוביק. המודל של הקהילה עובד. אז למה שלא ניצור מודל יותר טוב מזה שיש בחיפה, שם (או כאן) בב"ש?
* חדר משלי בקליניקה. על המדף כל הספרים שאפשר למצוא באמאזון ולא אמאזון שרק כוללים משהו שקשור לתחומים שאני אעסוק בהם. מולי כל מיני מטופלות, שאני מכיר מכאן ובכלל. מחייכות. מספרות לי כמה שהמאבק קשה. אבל משתלם. ומשתלם כי אני יכול לגרום להן לעבור אותו בשלום.
* למול הפינה השלווה ביותר בעולם, בשעה הרגועה ביותר בעולם, לכרוע ברך עם טבעת ליד.
* יום שבו אני אומר לעצמי - היום למדתי משהו חדש, עשיתי טוב למטופל/ת, היום עשיתי רייקי, התפללתי, עשיתי טאי צ'י, עשיתי יוגה, עשיתי אירובי, אכלתי נכון והרבה, שתיתי מלא מים, וסיימתי את היום עם קצת וויסקי טוב וזמן איכות עם האישה, וגם הספקתי לקרוא משהו טוב ולא רק חומר אקדמי/מקצועי. כמה ימים כאלה. שגרה שכזו למעשה.
(פעם גם היו חלומות על הופעות וכאלה, או ספר שירה. היום פחות איכפת לי מזה. אם כבר, הייתי רוצה שפשוט כל מה שיצרתי - או אצור, או וואטאבר- פשוט ימשיכו לעשות לאנשים טוב. מעבר לזה אין להם טעם כ"כ).
זהו בינתיים.
אהבות עד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
