את ראיון הקבלה שהוא בעצם V אחד גדול הבנתי שאני אמור לעבור בקלילות. מול ראש החוג, כן כן, לא לא, שלום שלום, היי ביי התקבלת. כביכול ממוצע מעל 80 דרוש (מה שיש ויותר), מנחה צריך (יש), מחקר צריך (יש) קיצר הכל יש. בחדר המתנה ישבו עוד כמה בנות שדיברו על ציונים, מיקרוביולוגיה וסנטיציה, והיו רזות וחביבות עם פרצוף לחוץ. "אז גם אתן מתזונה, נכון?" "כן, גם אתה?". כמה צפוי.
בכלל, הקמפוס של אוניברסיטת תל אביב נראה יותר קטן ממה שחושבים עליו ושומעים עליו. עד כדי כך שלדעתי תל חי לוקחת את המקום בגדול. אולי כי התרגלתי כבר שכדי לזוז בקמפוס מטפסים על הר ומזיעים מהחנייה למעלה, אחרי שעשית לעצמך אשלייה של "זהו, הורדתי את הבורקס מהבוקר!" או משהו כזה. וגם כן הרבה פחות הרים ושוויץ, ויותר בניינים וסטודנטים שמדברים על שפינוזה. כאן אין את ההפרדה הבוטה הזו בין "חרשניות" לבין "היפים" כמו בתל חי שמופרדים בין שני קמפוסים שונים וכביש מעצבן באמצע. בוהו. מילא.
טוב. אז המתנה. פרצוף קופא ובלונדי קורא לי. "צ..צרי?", כרגיל, לא מבינים את השם. היא ודוקטור שנראה טוב לגילו עם כיפה על הצד יושבים. הושלתי שזה ראש החוג. מסתבר שזה מישהו לא קשור לגמרי. חייך. הבין את השם שלי, לפחות. דוס, נו. "צרי זה מרפא," אמר לה בהתרסה, ואני הוספתי "הצרי והצפורן, החלבונה והלבונה, משקל שישים שישים מנה.." "כן כן." קטע אותי הדוקטור, "אז צרי, אני רואה שהציונים שלך..אה..ככה ככה."
אני נותן מבט.
"סליחה?"
"בכ"ז.. רק 83.. ואני רואה פה כל מיני דברים שאולי לא מתאימים.."
"אני מעל דרישות הקבלה, נכון?"
"כן כן, בוודאי, אבל.."
"אבל?"
"במה התקשת בתואר?"
"המממ," אמרתי, "פיזיקות וכאלה, אולי גנטיקה מולקולרית," שם באמת פישלתי די בגדול, "אבל אם תשימו לב, אפידמיולוגיה וביוסטטיסטיקה דווקא בסדר גמור." מה שגם נכון ולא שקרי בכלל, רק מישהו שלא יקבל 95 באפידמיולוגיה ומישהו שלא יקבל לפחות 85-90 בביוסטטיסטיקה בתל חי הוא אדם שצריך באמת TO GET TOGETHER. אפשר ללמד גירית לעשות SPSS ואפשר ללמד עששית עם מדבקה של סמיילי והעם עם הגולן לרשום את מה שמבקשים באפידמיולוגיה, שזה בד"כ לתכנן ניסוי דבילי יחסית עם תקציב בלתי מוגבל, או לחשוב בצורה הגיונית על איך להקים מדגם. אבל זה לא משנה. בכל אופן אלו הפורמליים שרלוונטים לתואר הזה בכלל, לא שהוא דורש משהו מעל הסף, אבל נו, מילא.
"אבל אני רואה שבבריאות הציבור יש לך רק 72". וואלה זה נכון. כמה חבל שבריאות הציבור היה מבחן בכמה אני מכיר חוזרים משעממים של משרד הבריאות וכמה אני קורא את המחשבות של הגב' מרצה שאני פחות מכיר (השנייה מדהימה והיא כמו אמא שנייה). "מה הקשר בריאות הציבור? קורס שלא דיבר על אפידמיולוגיה ולא הייתה בו סטטיסטיקה בכלל?"
היא שתקה.
"בכל זאת, התואר הזה לא קל, אתה יודע, אולי תנסה לעבור למסלול של MPH?"
"אבל..באתי ללמוד אפידמיולוגיה ורפואה מונעת, תחת מדעי הרפואה, M.Sc."
"כן כן, אבל זה יותר קשה. אתה יודע, בלי ביוסטטיסטיקה ו' וג' וכל הדברים האלה.. זה קשה.. ותוכל להמשיך במחקר שלך בMPH אתה יודע."
"אבל.. באתי ללמוד אפידמיולוגיה."
פתאום, הבנתי מה משמעות הזובור.
בכניסה, ראיתי הרבה ברושורים חביבים כאלה על "בואו ללמוד MPH! כי מנהל בריאות הציבור זה ממש מעניין ומגניב! כ"כ מגניב עד שמרוב מגניבות אנחנו משפריצים מגניבות!! יאעהההה!! ווהו בואו ללמוד אותנו בואווווו"
אז.
ברושורים + "נההה לך תלמד את MPH, עזוב שטויות" = ממש חסר לכם אנשים בMPH, הא? לפחות תהיו כנים! תגידו "שמע, אתה טיפוס נבון. בכל זאת, תואר בתזונה, אתה לא ילד כבר. אתה יודע איך אקדמיה מתפקדת. חסרים לנו תקנים בMPH. מה לעשות. ואנחנו צריכים למלא את זה, אחרת המחלקה חוטפת וואחד קיצוץ, ואני בונה על לטוס לחו"ל ועל פנסיה של בני אדם, אתה מבין אותנו, נכון? אז תהיה בנאדם, תגיד שבא לך MPH. אז לא תלמד סטטיסטיקה ו'. בסדר. נו. גם ככה יש לך מקצוע סביר מינוס, תזונאי, יהיה בסדר, אז תעשה לנו טובה, בחייאת, נצ'פר אותך אח"כ, תשפיץ מספיק ותשיג מלגה מה 'כפת לך גבר הא?"
אז לא. אתה עושה לי זובור. תודה.
"אז תגיד," אמר הדוקטור, "למה בכלל באת ללמוד אפידמיולוגיה?"
"כי זה מעניין אותי וכי זה ממש רלוונטי לי כתזונאי"
"אבל אני מביט בקורות חיים, ואין לך משהו שקשור לזה" (איך למישהו יש משהו שקשור לאפידמיולוגיה בלי תואר!? מה, קייטנה בסטטיסטיקה?! התנדבות בלמ"ס? שירות צבאי בחיל הסוקרים?!) אומר הדוקטור, "מוזיקה, יפה! לא חשבת על ללכת ל..ג'וליארד? ללמוד שם קצת? או חינוך או משהו?"
"אני רוצה ללמוד אפידמיולוגיה. אני ממש אוהב אפידמיולוגיה." (וואו זה נשמע סוטה)
"מאיפה זה בא לך?"
כאן החלטתי להוציא את הסיפור האישי המרגש. הכניסו כאן כינור בסי מינור.
"אבא שלי, רופא תעסוקתי, המשיך גם ללמוד אפידמיולוגיה, ואנחנו מדברים אפידמיולוגית בבית, אנחנו צוחקים במובהקות, אנחנו מדברים על קורלציות בין הבירות שאנחנו אוהבים, אנחנו..."
"רגע רגע רגע." עוצר הדוקטור. "בריקנר. ד"ר."
"כן."
פאוזה. אני והשנייה הקפואה מסתכלים על הד"ר בקטע של "מה עכשיו גבר".
הוא עושה את אותה תנועה שעשה ערן דולב כשהזכרתי לו את אבא, כשהוא מציב את ידיו במרחק מן הבטן כאילו אומר "abdominal obesity".
"כן כן, זה הוא."
"עובד ב..."
"כן, שם. בדיוק. זה הוא."
"אתה הבן של דובי!" הוא צועק, מסתכל על הקפואה ששונאת אותי ואיכפת לה רק מהציונים המחורבנים שלי, "תרשמי את זה!!"
וסופסוף השם של אבא עוזר לי במשהו. יופי אבא. מסתבר שהם קולגות. אבא מוערך בתחום שלו. אין לו ציפורניים ומרפקים מטאפוריים, אבל הוא רופא מצויין, זה על בטוח. שנאמר, לאבא שלי יש סולם, מגיע הוא עד השמיים. לאבא שלי יש סטטוסקופ, מאבחן איתו הפרעות נשימה. ואבא שלי יודע לנתח א.ק.ג ואבא שלי רושם מרשמים כי אבא שלי הוא רופא רק שלי! ושל מקום העבודה שלו.
פתאום אני נזכר במשהו.
"אם איכפת לכם כרגע רק מהציונים, אתם מודעים לכך שעוד לא קיבלתי כמעט ציונים הסמסטר, נכון?"
"אה.. לא???" תוהים בתהייה.
"הו לא. בייחוד לא משהו כמו 7 נ"ז של..100" לא שקר - ערנדו 3 נ"ז + 4 נ"ז לימודי שדה שעשיתי זה משהו כמו 7 נ"ז של 100. או 98 ו98. ביג דיפרנס.
"אהה.. אז תעדכן אותנו בבקשה"
"ודאי, לא חשבתי אחרת"
"אז, התקבלתי?"
"נודיע לך"
"אבל, אני בציונים מעל הסף עם מנחה. עם מחקר." ועם אבא רופא שאתה מכיר ומחבב, "מה הבעיה."
"נודיע לך" אמרו בקרירות.
יופי חבר'ה. עוד רגע ואתם עושים לי 20 שניות עשית לנו כ'י בריבוע 20 שניות זוז. יו-פי.
הלכתי.
חייב להודות שהרגשתי זובור. פעם ראשונה זה הרבה זמן שמישהו בכלל מדבר איתי על ציונים. וייסמן, המנחה, לא התייחס לזה. אנחנו פותחים מחקר מאפס, עם מצגת וסקירה ספרותית מאחורינו שהיא שלי ושל הדוקטורנט. אנחנו במסוגלות להביא מדגם. הרקורד האישי שלי קצת יותר מגניב מערימת נקודות זכות. אני לא סתם פאקינג אהבות (ע"ר), אני עבדתי קשה על מנת להגיע למקום הזה. והם מנסים לעשות לי זובור ציונים?! אכן פגיעה באגו.
הראיון קבלה לעבודה אחרת לגמרי אח"כ פיצה על זה, כי הוא זרם ממש טוב. זה והעובדה שעברתי את דיאטטיקות.
*
חלק ב' במערכה אחת.
כמה ימים אחרי אני בודק באתר אם התקבלתי או לא. אני נכנס. התקבלתי. לא מן המניין (צריך להשלים תעודות, הגיוני, לגיטימי), אבל התקבלתי. אוקיי.
מוזר, מחשיד, אבל..התקבלתי.
היום, שבוע אחרי, אני מקבל מייל.
טאם טאם טאאאאם, השתנה הסטטוס שלך, תבדוק בפורטל האישי.
אני נכנס.
מצב החלטה...
...
התקבל, לא מן המניין.
I GOT TROLLED. פעמיים.
יופי, אוני' ת"א, יופי.
המערכת הסימפתטית שלי עובדת יופי. יש לי די והותר אפינפרין לכולם. גם קורטיזול. באמת. אין לי אדיסון (פחות מדי) או קושינג (יותר מדי) סינדרום. הכל טוב, באמת, טפו טפו ועוד פעם טפו, הלב שלי דופק מצויין, סוכר בדם אחלה.
אז
לשנה הבאה
בתל אביב הבנויה.
M.Sc. Epidemiology
ובתקווה להתקמבן על סטאז' באיזור
והרבה תקוות אחרות.
יאללה.
אהבות עד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
