אז לצד ההתנגדות העיקשית שלי להפוך להיות טבעוני או ללכת להפגנות סמול כאלו ואחרות (הגם שאני רשום למרצ, הגעתי לפגישות של מאבק סוציאליסטי, ומרים את מחקר הטבעונות הישראלי הגדול - שמעודד טבעונות ודאי - בשתי ידיי יחד עם קומץ אנשים אחרים), הפעילות המוסרית החדשה שלי היא בעצם לא לצרוך יותר פורנו.
ודאי, זה בא ברפרנס למאמר המפורסם מבלייזר (אותו עיתון שלא מפסיק לצלם נשים, הגם בהסכמתן, בעירום פחות או יותר מוחלט למטרה, בוא נגיד, לא בדיוק אקספרסיוניסטית) - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4356607,00.html
שם הכותב אמנם עשה משהו קצת יותר נהדר מלא-להקליק-ולצפות ואשכרה התנדב עם הנשים הללו. להגיד את האמת, נשמע לי מעניין לאללה ללכת להתנדב איתן ואולי אפילו לעשות להם טיפולי תזונה PROBONO (ונטו, כדי לתת להם שמח על הלב שמישהו אומר להם מה לאכול, לא שתזונה הולכת לפתור להם אי אלו בעיות במתחייב, אבל להעלות חיוך זה גם מענה נפלא, ולהיות אוזן קשבת - מה שאני יודע להיות טוב בו ואוהב - זה בכלל. אם יהיה זמן אחרי הסטאז', נראה לי כמו אחלה מקום לעשות קצת טוב לעולם הזה).
מכל מקרה, גרם לי לחשוב הרבה. כלומר, אוקי, אני לא יכול לטעון שאני (ואולי גם רוב האנשים שאני מכיר) אי פעם שלמו בכספם וקנו נניח גישה חופשית לאתר מסויים, או עבור שירותי התערטלות וסייברסקס - שלא נדבר על לצרוך שירותי מין. אני גם מעולם לא חיבבתי סטריפטיז או עירום קנוי או משהו בסגנון הזה, אף פעם לא הבנתי את העסק. פורנו הבנתי, הו, הבנתי, מאד אהבתי. ואמנם פורנו באינטרנט הפך לתופעה עם לגיטימציה מסויימת - בייחוד כאשר לא משלמים עליו כסף, ואז זה בעצם צפייה חופשית ללא תשלום - מה שבעצם מטשטש מאד בקלות את פאקטור הניצול ואת כל העסק שמאחורה. הרי, אם אתה רק צופה דרך חור המנעול, והיא מחייכת, והאתר שם, והיא בטח מקבלת ימבה כסף, בטח יותר ממה שאתה מקבל או תקבל אי פעם עבר יום בחיים שלך או כמה ימים - אז מה הבעיה? מה רע בזה?
אבל כמו כל עניין שקשור לסבל ודיסוננס קוגנטיבי או מה לא, הדחקה זה נחמד והכל טוב יפה אבל מציאות היא דבר אחר. והעובדה היא שאמנם אתה לא משלם בכסף - אבל קליק הוא לא דבר אנונימי. קליק פשוט הופך להיות סחורה סחירה ונזילה בדיוק כמו מזומנים, פשוט בשער חליפין קצת בעייתי יותר. אז הליק שלי שווה אגורה? חצי אגורה? זה לא משנה. זה מתאסף, ומתאגד, ונצבר, ומצטרף לעוד מאות אלפים ומליונים שעושים בדיוק את אותו הדבר כמוני. הנוראי באינטרנט הוא בין השאר ההחצנה של הלא מודע או של מה שהסתרנו כל הזמן - נוראי ונפלא ומצויין גם יחד, כן? - ובין השאר, הסטיות המיניות של כל אחד מאיתנו, בתורן זוכות לגיטימציה ובתורן מוקעות עוד יותר, נמצאות משותפות. לא חשוב כמה תפרט את הסטייה ואת התחביב המיני שלך, רוב הסיכויים שתמצא אותו ברשימת המוכרים של גוגל. כי עוד כמה עשרות אלפים כמוך כבר חיפשו את זה. פעם ועוד פעם ועוד פעם. אם כך, כשאני סחורה נזילה, ועצם העובדה שאני צופה בחור המנעול הופך אותי למשתף פעולה ישיר עם זנות, סבל, אונס, עבדות מודרנית ולא מודרנית - איך אני מרגיש כלפי עצמי?
הדבר הנוסף הוא התודעה. בייחוד לאחרונה, כשהקשר שלי ממש לא על שרטון אבל כן גורם לי לתהות ולהגדיר מחדש אצלי משתנים תפיסתיים בנוגע למונוגמיה, תהיתי לגבי כל היחס שלי למין. אני מאד אוהב מין. אני מאד אוהב להתייחס אליו כמובן למשהו הרבה יותר עמוק מנסיון לא מוצלח להתרבות ולהעביר מטען גנטי או להגיע לפורקנים פעם אחר פעם, אלא להשתמש בפוטנציאל האדיר של המעשה על מנת להגיע למקומות עמוקים, רחוקים, מגניבים יותר. טנטרה מינית, מינוס הפרקטיקה הספציפית כמתואר בכתבי הקודש הטנטריים. סבבה אגוזים. אבל שמתי לב שהרבה מהתפיסות המיניות שלי, כולל כלפי תדירות המעשה, אינטנסיביות המעשה וכיוצב' נשלטו בעקיפין ע"י פורנו ובמישרין ע"י נשים שהאינטרקציה איתן הזכירה בהרבה מובנים פורנו. לא במובנים ה"אההה איזה ביצוע האאא איזה כוסית הא", אלא במובן של המנגנון ששולט בעסק - הנשים הראשונות יותר שחוויתי איתן סקס היו כאלה שהכליאו אהבה והתאהבות עם פרקטיקה מינית נטו, כאלו שמערכת היחסים שלנו (ושלהן עם גברים אחרים) נשלטה לחלוטין ע"י מין והרבה פחות ע"י, אמממ, תקשורת, אינטימיות, שיתוף.. ערכים אחרים שקצת פחות דורשים פיזיות ושלא נדבר על הקרבה גופנית מסויימת. כך שזה מצב חופף. ברגע שאתה הופך את העניין של סקס, מיניות - ומשם ההקצנה של זה, לפורנוגרפיה - קרי התמרכזות בלעדית על האקט עצמו ועוד הקצנה מזעזעת שלו => למרכז קשר => אתה בקלות רבה יותר מבטל כ"כ הרבה מסביב. כ"כ כ"כ הרבה.
ההכלאה התודעתית הזו היא בין המפלצתיות יותר שקיימות. היא הופכת להתמכרות, כמעט. כשאתה מכליא לחלוטין וגם מפעיל את זה עליך, קרי, שאתה לא נאהב באמת אם אתה לא מקיים X פעמים ביום משגל ואם זה לא במצב כזה וכזה - אתה מעוות לעצמך תפיסת עולם. הגם שככל שאתה מתנסה בזה בעצמך אתה מגיע לגבולות הפיזיים, אתה מגיע גם למגבלות אחרות שתרבותית, אתה כביכול לא חשוף אליהם. כי בפורנו, ודאי שאין כאב וודאי שלא חשוב באיזה אינטנסיביות וכמה שלא היה פורפליי היא אוהבת את זה קשוח; ותרבותית בשיחות עם חברים או מה כשמגיעים לנושאי הסקס אז עניין הכאב ועניין המגבלות מעולם לא עולה נוכח השאיפה האולטמטיבית להראות את עצמנו כפרטים החזקים ביותר קבוצה; ונוכח העובדה שהפמניזם עדיין מוקצה ונחשב לפמניאצי-כלבתי-משהו לדבר על זה שלאישה לפעמים לא בא כי פשוט לא בא; לדבר על זה שלאישה לפעמים יבש, כואב, לא טוב, לא בדיוק; לדבר על זה שנניח חדירה היא עסק שלא אמור בכלל לגרום לאישה להגיע לפורקן ושאר העסקים שכן הם לא כאלו פשוטים ואינטואיטיביים, בגלל ההבנייה החברתית/תרבותית שאנחנו מצויים בה - ובכן, זה פשוט לא משהו שמדברים עליו. לא קורה. ההעלמה, ההדחקה האדירה הזו של הזכות לכאב, אם נקרא לזה כך - היא כזו שמאד בקלות גורמת להאדרה של כל מה שנגזר מפורנו.
ונמאס לי מזה.
בדיוק כמו שהבדוהיזם קורא לכריתת היצר באופן כללי, לי נמאס להיות חייל של היצר, של אותו 'מארה', אדון השדים והאשליות. אז אני לא אהפוך להיות פוריטני דפקט או מה ובטח שאני עדיין אוהב מין כשלעצמו וכן אוהב לקחת את זה למובנים הרבה יותר עמוקים. אבל נמאס לי מההטעייה הזו. מהחיוכים שמזייפים ומסתירים כ"כ הרבה כאב, סבל, אונס וניצול; מתרבות שמשתיקה את זה כי נוח, וכי כ"כ כיף לאונן.
לאונן אפשר בלי קשר, להנות, לאהוב, להתפתח - אפשר גם בתדירויות נמוכות יותר וגם בדרכים אחרות.
אבל אני עם להקליק גמרתי. חאלס.
כבר כמה שבועות טובים שלא פתחתי אתר. מתכנן להמשיך עם זה הלאה. לתקן את העולם הפנימי שלי קודם כל.
רק אהבות
צרי
***
עריכה, 10.12.13, 18:30~:
אחרי הרבה מאד זמן, פוסט רציני למדי עם תובנות סבירות (פחות או יותר, לא שיא ההגות כן?) שמגיע למומלצים. אז תודה לממליץ/ה/ות ואיזה כיף שיש תיקון על שאר הפעמים שפוסטים-שלדעתי-היו-ממש-ממש-גרועים הגיעו למומלצים. יאיי 3> שימח אותי קצת אחרי יום די מחורבן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
