בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים,
זה צריך לקרות. פשוט לבוא, ולהיות. ככה זה עם ניצוצות.
בדיוק כמו שאתה נמנע מפורנו ונכנס לפעילים, בדיוק כמו שאתה נמנע מפייסבוק ומותיר אותו רק מהלפטופ ולא משאר מכשירי התקשורת/מולטימדיה בבית, בדיוק כמו שאתה מעתיק תרגילים בביוסטטיסטיקה - כשאתה יוצר את הנתיב של הנהר, אל תתפלא שהמים זורמים לפי החוקיות של הטבע. בין אם הנתיב עובר דרך כפר, לבין אם הוא משקה את הכפר הזה. בין אם הוא רומס את השדה, לבין אם מעלה בו חיים.
רק לחצוב נכון בסלע, זה הכל.
אז חוצבים.
אולי פחות לדבר על זה יעזור, אבל לפרוק, כן לפרוק זה תמיד טוב, ובשביל זה יש בלוג.
ובכל זאת, כאשר אתה נתקל בשיחות עם אנשים טובים מספיק לדבר איתם על זה, אתה נזכר לפתע עד כמה היה לך ניצוץ, לכל מיני דברים.
ועד כמה הוא הומר, בעצם, לניצוצות אחרים.
מעולם של מוזיקה, שירה, הדוניזם מיני ואלכוהולי, טיפול באוטיסטים ודפקטי-העולם-האחרים;
לעולם של תזונה, הרצאות, יזמות, תואר שני ומחקר.
ולנסות להכליא בין כל העולמות.
אז לראות אנשים עושים קאברים יותר מוצלחים ממך לשירי דג'נט (לא כזה את האמת מלהיב); או לראות את אייל עמיר מצליח עם הלהקה שלו (ממתי הוא מתחרה שלי או אני שלו? למה זה מטריד אותי בכלל?) או כל דבר - כנראה שכמו המקנאים של קישון בהומורסקה שלו, גם לי מתנוצץ הניצוץ שוב. נטו כי אלו דברים שאני יכול, לעזאזל, אני יכול ומשהו בי מבפנים רוצה. אגו? לא יודע, נמאס לי מהמרדף אחריו - כנראה שזה משהו מעבר. הרבה מעבר.
בסוף נצליח, אתם יודעים?
בסוף כן, סעמק, בסוף - יהיה מנזר. ויהיו אלבומים, ויהיו קאברים, ויהיה פרוייקט עם נור ויהיה פרוייקט עם מי שלא יהיה.
ויהיונה הרצאות, ותהיה חוות האושר, ויהיו יוזמות אדירות, ויהיו מטופלים, ויהיה מחקר ענק ואדיר שמושק ביום שישי (3>), ותהיה זוגיות נפלאה ומתפקדת ועם חתול. או שניים. טוב, כבר עכשיו לפחות את האחרונים יש - כלומר, מחקר שמושק וזוגיות נפלאה ומתפקדת וחתול, אבל לא שניים.
בסוף נצליח.
פשוט צריך להפסיק לכתוב על זה פוסטים,
ובמקום זה להתוות את הנהר.
אהבות עד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
