השפיל, צורה מס' 7?

כשהיקום שלי עובד בקלנדר קצת שונה מהגרגוריאני הזה, אלא עובד משנה"ל לשנ"הל,

כשיש כ"כ הרבה דברים לעשות,

כ"כ הרבה יעדים להשיג,

וי-ים לסמן, או איקסים, או קווים חוצים, או למחוק דברים,

כשיש אשכרה כ"כ הרבה להגשים, או לדאוג,

כשהסטטוס שלי בחיים בכל דבר אפשרי, כל דבר, שישאלו אותי,

הוא

WORK IN PROGRESS

כשזה השלב הזה שבו בד"כ יש מונטאג' ואיזה שיר מעודד כזה או Ain't no mountain hiigghhhhh enoughhhh

שכזה,

כשזה הזמן הזה שבו אתה נותן לדברים לעבור, להיות, להתקבל,

זה ממש לא הזמן

להתחיל לסכם

או לחשוב מה עברתי

ולא עברתי

או עוד לא עברתי

או אמור לעבור -

לא, זה ממש לא הזמן.

זה ממש לא המקום.

(יחד עם כל הדברים שצריך לעשות, טובע, טובע, ומחייך כל הדרך כשהתהום החשוכה עוטפת אותי ביותר ויותר אור ממה שחשבתי שאי פעם ראיתי.

אתמול, אחרי כ"כ הרבה זמן, התרגשתי משיר חדש. אתמול שמתי לב שאני באמת מסוגל להשתרש לי לתוך ספה עם פלאפון, טאבלט ונוטבוק ב360 מעלות סביבי ואני נוגע בכל אחד מהם ומתפצל. מתמלל, עונה על מייל, עונה על וואטסאפ, עושה סקירה ספרותית או מתקן אחת כזו. הכל בו"ז. זה בדיוק כך. טובע אבל מוקף אור. טובע אבל עדיין אני. איך אפשר לדבר על סיכום שנה לעזאזל כשהכל, גם בסוף השנה הקלנדרית הזו, הכל פשוט קורה.)

***

והעיקר שתאכלס הכל סבבי סבבי.

סוג של.

מספיק טוב.

אהבותעד

צרי