המבחן באפי', שאמור היה להיות קל, היה די בינוני, ואני לא יודע אם זה כי לא התכוננתי כמו בנאדם, או כי סתם הייתי עייף, או כי המתרגל/מרצה התעללו קצת. בעצם לא היה כזה קשה, ואני מצפה ל80+, בתקווה שלא לראות 79 או משו מעפן כזה. אולי פחות. גג מועדב'. בוהו. בסה"כ את החומר אני יודע, ומאחר ואני כבר בארץ הנהדרת של תואר שני, זה מה שחשוב.
מה שמזכיר לי שהמון זמן יחסית לא התעסקתי במחקר עצמו. מזל שאני בשלבים מתקדמים יחסית מאנשים אחרים ככה שמד הדאגה שלי לא בשמיים. יאיי.
בסדר.
אז ניסיתי למצוא כספומט בכל הפאקינג קמפוס שלי. לא מצאתי במקומות הסדירים. אז הרחקתי לכת עד קניון רמת אביב (אווו, 5 דק' הליכה! איזה מרחק! ממש מאצ'ו פיצ'ו! לא), בדרך עצרתי לקפה באילנ'ס כדי להוריד ממני את העצבים. בע.
והופה השעה עשרה לעשר וקלטתי שלא עשיתי את רוב מה שרציתי לעשות היום. באסוש. הו וול.
אבל לא משנה. אז היה יום די מעצבן עד אז, פלוס שסופסוף הגיעה המכונת כביסה וכאלה, ואני לומד למבחן מחורבן מזורגג מחרתיים, נו.
אבל אז בסביבות הצהריים קיבלתי משהו משמח.
מייל מהבוסית ברידמן, "שאלון משוב". "וואו! התוצאות OUTSTANDING ממש, כל הכבוד!" כולל תכתובת למטה של אחראיות מתלהבות לגמרי ממני. נכנס למשוב. ממוצע של 95-99 על מרוצים מהקורס/מכללה, מהמרצה? 21 תלמידים, 100.
21 תלמידים נתנו לי את הדירוג הכי גבוה שהם יכלו.
הערות של כל ה20 - חוץ מכמה שהתעצבנו על ספר הקורס ודברים כאלה שממש ממש לא קשורים אליי (ולא כזה מעניינים) - רק מחמאות. איזה, נפלאים. בכלל, הכפרות האלה הכינו שבוע שעבר במצגות שהם הציגו על ויטמינים ארוחה שלמה על חלק ניכר מקומפלקס בי (5,6,7,9,12) - כולל צלעות כבש בפירות יבשים (בשביל הבי12), אורז עם כוכבי אניס, סלט עם אגוזי מלך (בשביל הפולאט, בי9), בטטות, ולקינוח בשביל הבי5, בננות בריבת חלב. בי6 ו7 יש בכולם, אגב (מסר תזונתי לקוראים :) כן כן, ויטמיני B5-6-7 יש פחות או יותר ברוב המזונות, ואנחנו צריכים כמויות מאד מאד מעטות מהם יחסית גם ככה, פלוס שחוסרים בהם הם נדירים עד כדי גיחוך. לא סתם לא שמעתם עליהם קרוב לוודאי, ואם כן, למה?!)
המנהלות נכנסו לשונרר והתלהבו לאללה.
אין ספק, העסק הזה עשה לי את השנה, ואין מאושר ממני שגם יכלתי, איך אומרים, to deliver it. להביא אותה. כשאסף דחף לי את הטלפון של הבוסית לפרצוף אז כשישבנו בסטירטס, כשבכלל לא היה בטוח שאני אלמד שם, לא האמנתי שזה מה שילך - שני קורסים על ההתחלה, שניהם עם אחלה חבר'ה, 30 ומשהו תלמידים סה"כ, ובאמת שעבר אחלה בחלה.
הלוואי והייתי יכול להמשיך לעבוד ככה כל חודש. פעמיים שלוש בשבוע להרצות 4 שעות כל פעם, אם יהיו ימים של 8 שעות גם תענוג, גם כמו שהפוסט הקודם הראה - בכיף. בפנאן שלי.
לקום בבוקר, להתארגן, להתבשם, ללבוש מכופתר ויפה, לבוא בפוזה של האוטוריטה התזונתית, להרים בפאנצ'ים מצחיקים יותר ופחות, להעלות דילמות, לעורר עניין, לדפוק דיון, לזרום.. אהח. תענוג. תענוג. באמת שאני יכול לעשות את זה עד הפנסיה ואחרי זה.
יוצא לי לשמוע הרבה פעמים שיחות של אנשים על העבודות שלהן. חלקם מרוויחים פחות ממני, חלקם יותר ואפילו הרבה מאד יותר. חלקם מסיימים בשעות נורמליות, חלקם פחות. אבל אם יש משהו בולט אחד הוא העובדה שהרבה לא ממש נהנים מהעבודות שלהם. מחליפים לא מעט. לפעמים זה הבוס, לפעמים זו הסביבה, לפעמים זו מהות העבודה עצמה שהיא שוחקת ונוראית וגורמת לסבל.
בקטע הזה יצא לי הרבה מאד מזל להכיר את אסף. בקטע הזה יצא לי הרבה מאד מזל להכנס לרידמן, לקבל כיתות בסה"כ טובות, עם אנשים חמודים מאד, לא טיפשים כלל. חלקם קצת לוקחים את זה יותר מדי בשכונה - אבל זה בסדר. חלקם קצת מעופפים או מפספסים כמה דברים, לא נורא. לא משהו שאני אדאג ממנו.
בסה"כ אני עם הרבה מאד מזל.
הרבה, מאד, מזל - שאני כ"כ נהנה מהעבודה שאני עושה, מקבל בנזונה של פידבק, ומקבל משכורת סבירה לגמרי שאין לי מה באמת להתלונן.
יום חמישי יהיה המפגש האחרון שלי עם ב"ש. ואז זהו, פגרה ארוכה יחסית.
נתגעגע קצת, לא אומר שלא.
ובינתיים, חוזרים ללמוד לקורס כזה או אחר.
איזה מוזר זה תקופת מבחנים בת"א,
איזה מוזר זה לעשות מבחן באוני' ת"א,
איזה מוזר זה תקופת מבחנים של 3 מבחנים בלבד (?#@#%! איפה ה10 הסטנדרטיים? איפה התזונת אדם שתפחיד אותי או הדיאטטיקה איפה?), מתוכם רק אחד שבאמת טיפה מדאיג אותי וגם זה פתיר.
מוזר לגמרי.
שיהיה.
אהבות עד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
