פתאום קלטתי שאני מתגעגע לאסף.
אמנם לא ראיתי אותו בערך..שבוע ומשהו, אבל אני אשכרה מתגעגע אליו.
אולי כי הבנאדם הזה אחראי, ישירות, לגמרי ישירות, לבערך..80% מכל מה שטוב לי בחיים מעבר למוזיקה וזוגתי.
הבה נדגים רשימה כמה שיותר מלאה.
תואר שני,
המנחה של התואר שני,
בניית שלושת-רבעי/חמש-שישיות מהמצגת, הסקירה, והכל לקראת הפרוייקט השאפתני הזה,
העבודה ברידמן,
החלטורה (שתתמשך ככל הנראה) בשיאים,
כתוצאה מכך העבודה בביה"ס למקצועות הספורט,
עבודות צד קטנות יותר,
אפשרות לשתי לקוחות ספתח~ (עוד לא בטוח אבל לא משנה),
היכרות עם רוב הדיאטניות הטובות בארץ ופיתוח יחסים איתן,
מוניטין אדיר שטופח מעבר למה שטיפחתי לעצמי בעמותה ובקרב הקולגות,
הדברים בחברת-מזון-מסויימת-שאסור-לי-ממש-לדבר-עליהם,
THAT KINDA SUMS IT UP.
בחישוב ניכר אנחנו מדברים משהו כמו מאות אם לא אלפי שקלים שהבנאדם הזה אחראי עליהם באופן ישיר,
ומעבר למאות ואלפי שקלים או לא,
אנחנו מדברים על בעיקר על נקודת פתיחה אדירה שיש לי מקצועית, כזו שכנראה אין לאף אחד/ת מעמיתותיי שסיימו איתי שנה שעברה.
זה אדיר.
וזה בלי להזכיר את העובדה שהוא חבר-הכי-טוב, יחד עם רועי אהובי ואלון אהובי - כשאסף מתפקד בתור החבר-התזונתי, אלון המוזיקאי, ורועי הבארשבעי.
מצחיק שאני מקטלג חברים כענפים בחיים שלי, אבל אין מה לעשות, הם שונים בטירוף כל אחד מהשני.
אולי באמת צריך לעשות פגישת פסגה כשהמשותף זה שכולם שותים (טוב, אספי פחות) וכולם אוהבים אותי 3>.
ואני מאוהב בהם ברמות אחרות.
אוח, אספי, כפרה עליך, אני חולה עליך והחיים שלי היו הרבה יותר משעממים ופחות נוחים בלעדיך.
כפרה עליך לגמרי.
אהבות(ע"ר)
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
