כמו בריצה לפסגה, אתה מגיע לנקודות האלה שאתה עוצר, ומסתכל אחורה, נושם עמוק, מפנים. נושם עמוק, נושף, נושם, נושף. זהו.
פסגה אחת. נקודת עצירה. Base Camp 2.
אוגוסט, אמצע אוגוסט.
שני סמינרים בתשלום מאחוריי.
ההצעת מחקר כתובה ברובה הארי, מוכנה לעבור אונס ע"י חברים שלי כדי שתהיה מושלמת, ואז להשלח.
המחקר יקרה. ההלסינקי יישלח עד סוף החודש ויהיה בסדר.
המלחמה הצליחה רק לדחות את ההרצאות שיש לי.
רשמית, מ0 הרצאות באוקטובר הקודם, אני עכשיו בר הרצאה ל-5 קורסים שונים ברידמן (מבוא לתזונה, תזונת ספורט, תזונה במעגל החיים, כימיה כללית, ביוכימיה). כולל כיתה אחת שאני מקבל בנובמבר ונפרד ממנה באפריל. מדהים.
רשמית, מ0 הרצאות על ספורט אני מקבל עליי עוד ועוד כיתות של מדריכי כושר ללמדם תזונה, וגם מקבל בנוסף רוכבי אופניים ומטפלות בילדים ללמד תזונה דרך מקום אחר.
יש לי מחזה אחד שהולך להיות מוכן החודש הזה.
עוד אחד שהולך להכתב.
אני מתחיל גרמנית ביום ראשון בבארטר, מקווה שזה יזרום.
יש לי מטופל/חבר שמלמד אותי שחמט. שנים רציתי וזה קורה.
יש לי עם מי ללמוד ערבית ורוסית.
את התואר בינתיים אני בציונים גרועים, אבל לא איכפת לי. יש לי רעיונות אדירים לדוקטורט שלא קשורים לבריאות הציבור, ואולי לא קשורים לכלום, ואולי לא יצאו לפועל. למי איכפת.
הקדימו לי את הסטאז' לבילינסון, כך שילמדו אותי חברות שלי בסטאז' עצמו. תענוג.
יש לי פרוייקט חדש מוזיקלית אישית. ומיקרופון קונדנסר מגניב.
אני לא מפסיק לתמלל ולכתוב עבודות.
מקבל המלצות.
האוטו אחרי טסט וטיפול.
הכל
בסה"כ
ממש
מגניב.
ממש
ממש
ממש
מגניב.
לנשום עמוק.
דברים טובים קורים.
יאללה.
לשתות מים, לקחת ג'ל סוכר או משקה איזוטוני
ופאקינג להמשיך הלאה.
החיים האלה יפים מדי.
**
"ומה בנוגע אליה? גם היא שותפה לזה?"
"לא."
"ואיך אתה מתמודד עם זה?"
"אני לא יודע."
זה לא פתור באמת.
עברנו לתל אביב, כבר כמעט שנה פה. היא עדיין עובדת בללין. היא עדיין לא מגשימה את עצמה. היא עדיין לא יודעת. היא עדיין חוזרת כל יום הביתה ונרקבת. היא עדיין ערפד אנרגטי, בערך כמו שהחיים בקרייה היו. היא עדיין הרבה דברים. איך אני אוהב אותה זה כנראה מעל לכל ההיקשים ההגיוניים האלה, והגיוני, ככה זאת אהבה.
אבל כשהחבר הכי טוב שלך אומר לך, "צרי, היא לא מתאימה לך. היא לא מפנימה אותך. היא לא שותפה לך." והוא איתנו, כל הזמן, חווה אותנו, כל הזמן. וול, זה עוד קריאת השכמה.
לעזאזל,
מה
עושים.
לפחות יש לי את כל שאר הרשימה למעלה,
כדי להזכיר לי שוואלה, כן, יש מדי פעם צרות.
אבל אלוהים, בכמה טוב בורכתי, ואיזה מזל מזדיין נפלא יש לי שאני אשכרה עושה את רוב מה שאני אוהב ולא מפסיק.
ברוך הוא וברוך שמו.
שיהיו בשורות טובות.
אהבות עד
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
