השפיל, צורה מס' 7?

פתאום זה הכה בי.

שיחה עם ידידה, דתל"שית, שמתמודדת עם סגירת הפצע הנורא הזה של יציאה בשאלה. איכשהו מזכיר קריאה בטעמים. היא מתעניינת בזה. פתאום חושב על טקס אלטרנטיבי בשבילה של בת מצווה, שלא היה לה. אני הרי לימדתי מספיק בנות מצווה איך לקרוא בתורה ואיך ומה ופה ושם ותפילין וכיוצב', אז למה שלא לשחזר את זה הלאה?

ופתאום זה מכה בי.

השנה, תשע"ה, אני בן כ"ו, שזה י"ג פעמיים. השנה זו הברמצווה הכפולה שלי.

ואיזו שנה גורלית זו.

התזה תתחיל, המחקר ייעשה, החברה מוקמת (בע"ה, מחזיק אצבעות), ודברים אחרים קורים - לא סתם נבחר 13 לציון הראשון, ו26 לציון השני כנראה, במחזור נוסף או מה.

אבל זה נתן רעיון.

אולי לתכנן לעצמי טקס אלטרנטיבי ליומולדת העברי.

טקס של ברמצווה כפולה.

משולבת עם מדיטציה,

ומנטרות,

וקטעי שירה,

וקטעי מוזיקה,

ואולי תרגיל טאי צ'י המוני,

וקריאה ועיון מחודשים של הקטעים שהשפיעו עליי ב-13 השנה האחרונות, למול איך שאני עוצבתי מול הפרשה שלי.

פרשת וישב/מקץ (תאכלס, בברמצווה, זה היה מקץ, אז נתייחס למקץ)

וההפטרה של חנוכה, והחלומות, כל החלומות האלה - וההתייחסות שלי לחלומות שלי ולפתרונם ומה זה אומר.

מה זה אומר להיות צפנת פענח, כמו שקראתי לבלוג בגיל מאוחר יותר.

זה יכול להיות אדיר.

עכשיו רק לחשוב איך.

אהבות עד

צרי