לא יותר ממנגנון הדחקה.
זה הולך להיות פוסט חושפני, אז סליחה שאני הולך לדבר על דברים קצת כאילו, אמממ, אינטימיים, אבל זה המקום שלי, ואני צריך לפרוק. לפרוק הרבה.
יום שישי הייתה לי פגישה לא משהו עם המנחה שלי. הוא נפל עליי על המון דברים שהם לא באמת באחריותי אבל הוא החליט שהם כן באחריותי. לא אוהב את זה. לא נורא. קורה. ואז הייתה פגישה טובה, ובסופו של דבר המנחה שלי בעדי. סוג של. לא, לא סוג של, הוא פשוט גרוע, כאילו, הוא לא גרוע. ממש לא. הוא נהדר, הוא אדם מקסים והוא חוקר פסיכי אבל הוא קצת סומך על מאסטרנטים יותר מדי וכמה שאני לא מאסטרנט רגיל ושאני יודע לחשוב קצת מחוץ לקופסא והכל.. אהח. לא מגיע לשם. חלקית באשמתי, חלקית זה בגלל שאני לא באמת יודע איך לעשות את הדברים האלה. אה כן. ולעשות אותם בחינם. קיצר. מאז זה קצת הוריד לי את האנרגיות.
זה ושהייתי צריך לכתוב את המצגת נורא נורא מהר (פחות משעה) כדי לשלוח אותה למי שאחראית על זה (מישהי שכבר אחראית על חצי כישלון שלי בפקולטה) (למרות שהיא אוהבת אותי ממה שראיתי ומעריכה אבל פשוט.. אנשים של פרטים קטנים. אוח. לעזאזל).
קיצר.
מבזבז זמן.
מבזבז זמן ודחיין.
מבריח את הכל.
מאונן.
בורח.
מאונן.
רואה פרק של רובוט צ'יקן.
ואז בובס ברגרס. ואני לא כזה מת על בובס ברגרס, הם בסדר. לא יותר מזה.
אבל שניים.
וחופר בפייסבוק.
ומתמכר לעוד מישהי מצחיקה לעקוב אחריה (בפייסבוק. בקטע של FOLLOWING. לא בקטע קריפי)
(בטח לא כשממש טוב לי עם טל, ממש, ממש ממש ממש)
ושוב מאונן.
ובשיעור רוסית, וגם, לא תרגלתי את זה המון אבל התקדמתי, קצת.
אפילו קצת הרבה.
וחזרתי ולא הצלחתי לעשות כלום.
קצת סטים, קצת כושר, כן, עדיין שם. אבל, סעמק.
בורח.
לא נוגע במצגת.
לא נוגע בהצעה.
לא נוגע בסטטיסטיקה.
לא נוגע.
רק בורח.
בורח.
בורח.
בורח.
לא באמת בא לי לעשות שום דבר אחר.
קצת באא לי לברוח ממחר,
ולברוח מהמחקר,
ולברוח מהתלמידים ולברוח מהכל הכל הכל.
הכל.
בא לי חופש, ובא לי שקט, ובא לי לטבוע בבירה, ובא לי..
אני..
אני לא יודע לעזאזל.
הולך לעשן אצל השכן ולשתות ולהשכח קצת.
יהיה בסדר, או שלא.
אולי כמו התקופותהקשות בסוף שנה ב' ובאמצע שנה ג' או סוף שנה ג' ובכלל,
ואולי כמו שנה שעברה,
כל זה יעבור, כ"כ, כ"כ מהר
ולא יהיה לדברים הקטנים האלה משמעות, כי אם אך ורק,
לחיוכם של ההולכים והשבים,
לשביעות רצונם של תלמידיי ולאהבה שלהם
ובעיקר לטוב שאני משתדל לעשות למי שאני מטפל בו.
צריך לטפל יותר,
ופחות להיות באוניברסיטה.
יהיה לי כל כך יותר שמח ככה.
אהבות
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
