השפיל, צורה מס' 7?

יש ימים שכל מה שבא לי

הוא לזרוק את המחקר

לזרוק את הכיתות שאני מלמד (חוץ מאלה שכבר התרגלו אליי)

לזרוק את התואר לעזאזל (זה כל יום)

ולכתוב,

לנגן,

לעשות מדיטציה,

ולטפל נורא בקטנה.

הייתי עושה הרבה כדי לחיות כל החיים האלה,

מהרצאות בקנה מידה קטן ובחוקים שלי,

לטפל בקטנה,

ובעיקר להתרחק כמו שעשיתי עד היום מכל מיני רעות חולות.

***

מדהים עד כמה שזיכרון מאדם מסויים מצטמצם לך לכדי פרט קטן, 

נניח צורת כפות הידיים,

הדרך בה אדם ממצמץ,

תנועת ראש או יד מתואמת עם דפיקות לב במקצב מסויים.

פרטים קטנים שעיתים מתגשמים לידי אדם. זיכרון מהלך מולך.

הולוגרמה שאם תגע או תהיה מודע תתנפץ.

אני רק יכול להתפלל שאת נתיב הכאב שהשארתי אצל לא מעט אנשים כיסו דברים הרבה יותר טובים.

בסופו של יום אני לא כזה הו-הא, ואני די בטוח שאני דרמה קווין יותר מכולם וכולן בסוף.

ובכל זאת,

אני יודע שאצל נשמה אחת נשארתי עדיין כצלקת כואבת.

מקווה בשבילה שהיא תשכח אותי לנצח, מעתה ועד עולם.

אהבות עולם

צרי