אני יכול לספור על יד אחת את מספר הדייטים שיצאתי אליהם.
אני יכול לספור על הרבה פחות ממנה את מספר הדייטים שהיו דייטים שלא היו סוג של מתוכננים מראש. כלומר כאלו שלא נחתמו בנשיקה עוד בטרם התחילו. כלומר כאלו שנרמזו עליהם רמיזות עבות לכיוון רומנטי, מיני או לפחות פיזי למדי עוד בטרם מבטים נפגשו רציני.
מעולם לא הבנתי את המערכת הזו של הדייטינג. מעולם לא.
שוב, הדבר נכתב לא מתוך התנשאות של "הו הכל רוצין בי כאשר נפגשות בי ואף לפני זה" משל הייתי לאיזה הרווק-דניבוי-סקסגורו-שמרצקהובן כזה או אחר. לא. ממש לא. היו גם מספיק שיחות ונסיונות כאלו ואחרות שפשוט לא יצא מהם דבר, ודאי ודאי פגישות או אפילו מפגשים מיניים כאלו ואחרים שלא הפכו לסיפור אהבה ואפילו רחוק מזה, כן? זה לא העניין כאן - העניין כאן הוא הסיסטמה עצמה.
כלומר, שדייטים הופכת להיות השיטה העיקרית למשחק הרומנטי האנושי.
אני לא יודע איפה זה התחיל. האם זו השאלה מוחלטת אמריקנית או שזה בא ממקום אחר?
הרעיון הזה של שני אנשים, שאינם ידידים, שאינם מכירים, להכיר על מנת להכיר על מנת למעשה לקדם את זה רומנטית, עם גינונים וטקסים והנחיות כתובות כמעט או לא כתובות שכל מטרתן הסופית היא בסופו של דבר לענות על צ'קליסט אינסופי אנושי שנרשם מימים ימימה, ותמהני - מדוע?
כלל אם לא רוב ההיכרות הרומנטית, מינית, וואטאבר שהייתה לי בחיי התחילה בידידות. הרבה התחיל כאן או המשיך כאן בישרא', חלק התחיל דרך מסגרות משותפות - לימודים, עבודה וכיוצב' - אבל כל אחת מהן, אפילו הרגעיות ביותר שהיו ללא יותר מלילות אהבהבים שנגדעו במחי יד התחילו בלי שום כוונה לשום דבר זולת שתי דמויות, שתי נשמות, שתי ספינות חולפות בלילה שנפגשות, וקורה משהו. כזה או אחר. שיג ושיח. זרימה אמורפית ויפיפיה מעין כמוה שלעיתים נגמרה כשם שהתחילה, בלא יותר מחיוך; עיתים בידידות ארוכה; עיתים במערכת יחסים או סתם לילה נהדר או כמה.
כלומר, המודל שאני משתית עליו את חיי זה עשור לפחות הוא כזה שלא דורש בפגישות ייעודיות, לא דורש בתילי תילים של גינונים ותהיות על SMSים או מה.
הוא מתחיל בידידות, הוא מתחיל בשיח, הוא מתחיל בשום כוונה זולת הכיף של הרגע הזה של צחוק משותף או שטות אדירה משותפת וזהו זה.
בלי שום כוונה לדבר.
ומה שקורה, קורה כי הוא צריך לקרות, ככל הנראה. כי הוא תגובה ספונטנית, אקסותרמית (לא תמיד) בין שני אנשים.
אז למה ההתעקשות על הטקס שגם ככה לא עובד כמעט?
למה להתעקש לעשות משהו שרק מלחיץ, דופק, הורס, כשפשוט אפשר לפשט את הכל ו.. לא יודע, לתת לדברים להיות?
לא יודע, תהיה ילדותית אני מניח. דברים יותר מסובכים מזה.
מילא.
אהבות עד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
