השפיל, צורה מס' 7?

אם יגזר על ישרא מוות (כלומר, מתי ש)

אני חושב שלא אגבה אותו.

יש לי כאן מידע של מעל עשור.

עשור שרציתי להוריש לילדים שלי, בצורה הזו - כבלוג. לא כHTML לבדו או כWORD, ואני לא אתחיל להשקיע  עכשיו מאמצים להחליף הכל.

זו כל בחרותי כאן, כל התבגרותי.

מהרגעים האמצעיים עד סופיים של התיכון (כיתה י', לקראת סופה) ועד.. תואר שני.

כולל כל התיכון, ההמתנה לצבא, הצבא, היציאה מהצבא, השירות הלאומי, השנה עם האוטיסטים, תואר ראשון, תואר שני.

כמה וכמה אקסיות, כמה וכמה סיפורים, כמה וכמה התמוטטויות, כמה וכמה הכל. שירים, סיפורים, הזיות, דברים טובים ודברים פחות טובים וכל דבר אחר.

לא רוצה לגבות אותך לאיזה שקר.

לא רוצה להאמין שהתקופה הזו באמת תגמר, אבל אם כן - כמו כל ההיסטוריה הזו - שתקבר.

ואאלץ למצוא מקום אחר, קהילה אחרת, להיות בה צל, להיות בה צלקת - יחד עם צלקות אחרות.

ואכן, מאחל קארמה נוראית לחבר'ה מנענע10. שיגיע את שיגיע להם, להרוס לאט לאט ובשיטתיות קהילה נהדרת ואוהבת באמת, של ילדים ונערים ונערות ואנשים מבוגרים, ושרוטים, ומצולקים, ומתאבדים, ומתחדשים, ואנורקסיות, ודפקטיביות וכל דבר.

ואם הקהילה הזו תגמר כל הקטע הזה של הבלוג הזה, והאחרים, ייגמרו.

שיהיה.

נמצא דרך אחרת להיות מתועדים.

אבל את גיל ההתבגרות לא אקבל חזרה. הוא ייאלץ להחרט.

בסדר, נראה מה יהיה.

אני לא אופטימי, אמנם, לא בהקשר לזה.

עצב.

אהבות עד

אוהב תמיד

צרי