השפיל, צורה מס' 7?

מוזר,

אבל נראה לי שעד השנה האחרונה בכלל לא התמודדתי עם העסק הזה של התקפי חרדה.

נראה לי שהיו לי שניים לאחרונה,

שפשוט הלב התחיל לדפוק מהר, לא הצלחתי לשלוט בכלום, הסתחררתי, ופשוט ביטלתי לעצמי שני שליש יום כתוצאה מכך. קצת דופק את ההתקדמות בדברים שרציתי שיתקדמו אבל יש לי תחושה שהעולם לא יקרוס בגלל זה. למעשה העולם לא קורס בגלל שום דבר. ומאחר ויש לי כמה וכמה הרצאות קבועות לתת עוד החודש ובהמשך החודשים הקרובים גם חשבון הבנק שלי לא יקרוס.

מכל מקרה,

אין ספק שזה לא היה כיף.

מאז הסטאז' אני מרגיש כאילו למרות טריליון הדברים שאני עושה ויחסית מצליח בהם אני כאילו לא בשליטה. כאילו לא מתקדם. כאילו לא יודע, כאילו אין מה לדווח. יש, תמיד יש, אבל, לא יודע.

**

אינסוף משימות בצד המחשב ולא נוגע בזה. לא יודע למה. למי איכפת. חם לי.

**

כל פעם שאני שומע מוזיקה אני אוכל את עצמי בעוד נגיסה אודות מדוע ולמה למען ה' אני מתעסק בכל הטריליון דברים האחרים ולא עושה מוזיקה וזהו.

כנראה כי בכ"ז יש דברים יותר חשובים לעשות מאשר צלילים שאף אחד לא ישמע. כמו דברים שכן אנשים ישמעו וגם ישנו את החיים שלהם בגלל זה, או משהו בסגנון. או סתם ידעו דברים על תזונה. המממ. אין כמו לחפור לאנשים על תזונה.

**

האור כ"כ יפה בשעות האלה.

למה אני לא מצליח להתעורר קבוע עכשיו.

טוב, עבודה אני מניח, או משהו דומה לזה.

יאללה.

אהבות

צרי