אז, סקירה שלמה על מה שהיה מלפני כמעט שבוע.
אבט"ש.
איזו מילה מאיימת זו.
כ"כ הרבה לחץ היה לי ביום ראשון, אלוהים, יום ראשון - יום לפני האבט"ש עצמו - כ"כ הרבה לחץ. להחתים את זה ולרוץ שם ופה ונשק ואם יתנו לי ומה יקרה מחר..ומה יקרה..
עד שמגיעים ליום הזה.
וכמו בריצה מטורפת אחר הכלום או אחרי פחדי בורות מגלים, שכמובן, הכל בסדר. והכל מסתדר. מעצמו. בזכות עצמו. אז כל השטויות הבירוקרטיות עברנו. ואפילו הספקתי לעזור קצת במשרד באיזה משהו קטן.
הנהג של הרע"ן לקח אותנו בטרמפ ישיר למחנה נתן. אני, עובדת מטבח בשם רעות ולירון (אהרון), הגרוזיני המגניב שהחלפתי אותו בסוכות ובזכותו היו לי חודשיים שקטים להחריד בבסיס, בלי שמירות.
מצל"ח מחנה נתן, אלר"ם 6830. ממוקם אי שם, לא רחוק בכלל מהבית. למעשה, נסיעה של 11 דקות בערך.
ואני בבית.
איזה אירוני להגיד את זה.
המקום שכונתי לא פחות ממז"י, אבל קצת יותר ממושמע. יותר מסדרים, רס"ר שצריך לקרוא לו "הרס"ר." כשפונים אליו ומפקד בסיס בדרגה של הרע"ן שלי שצריכים להגיד לו "המפקד" בבוקר, אם רואים אותו.
המצחיק הוא שהרע"ן שלי ואני צוחקים יחד כשהיא שופטת אותי.
בוא נקווה אגב שמחר לא תהיה לה סיבה לשפוט אותי.
אחרי שהתמקמתי, כמה זיוני שכל.
נסיון תקשורת
השעה? 15:00. יום שני. 19.11.07, לא מזמן. אחרי שיחה טובה עם הש.ג.יסטים החמודים מגיע בחור, דוס, הזוי. מנדל. שגיא מנדל.
תבינו כיצד שיחות הולכות עם הבנאדם.
שגיא: יו יו איזה עצבים איזה תסכול שנתיים מהחיים שלי אני פה רושם את המכוניות שנכנסות ויוצאות נכנסות ויוצאות מה אני עושה פה מה למה ה' ישמור למה למה אני פה מה אני עושה פה מה תסכול עצבים דכאון אוף מכונית באה כוסאמק מה היא עושה פה..
צרי:..אה..היי?..
שגיא:..מה מה אני צריך את זה לחיים שלי מה לנשמה את התסכול הזה לא מפסיקים לבוא שיפסיקו לבוא המכוניות האלה מה הן נכנסות משאיות מטופשות משאיות עילגות כוסאמק מה הן עושות פה
צרי:..קוראים לי צרי..
שגיא:..אוף אולי תרשום מה למה אתה לא רושם אה נכון אתה אבטשניק אתה צריך לרשום טוב אולי תעזור כוסאמק תרשום אם הם נכנסים יוצאות מה מה קורה פה אוף התסכול הזה אהההה מה אני עושה פה מה...
צרי:..אהה..מזג אוויר יפה?..
שגיא:..אוך ה' ישמור רק שהרסר לא יבוא אוף הקשר לא עובד העט המחורבן הזה למי יש עט פה למי אוף התסכול אעעע למי יש עט?!?!?
-דממה-
צרי:..לי?..
-דממה שוב-
שגיא: תודה.
צרי: בקשה. אז תגיד אחי איך באמת פה..
שגיא:..אוף כוסאמק התסכול העצבים פה אוף המכוניות האלה שלא מפסיקות לבוא מי יציל אותי מי מי מי ?!?!
אכן. מראות קשים.
הלאה.
צאלים
אם יש סרט אחד שאני אזכור מהאבט"ש הזה במיוחד, זה את האבטשניקים ואת השומרים של בסיס צאלים, מל"י, הידוע, שבו מאבטשים אנשים מאיזור אחר במחנה נתן.
השיחה הראשונה שהייתה משם דווקא הייתה מגניבה.
צאלים: מצלחחחחח אנשיםםם טוביםםם אנשים בריאייםםם מיאווו!!!
צרי: -מבין שישנה הזדמנות- מיאוווו חזרה איש נהדר!
צאלים: הרוווחחח נושבתתתת...
צרי:..קרירהההה!!!
צאלים:לה לה לה! אדוני רוצה להשתתף בשעשועון?!
צרי: אני הוא שעשועון!!!
צאלים: איזה צירוף מקרים!! גם אני!!
צרי: אינשאללה יבואו כל הקרנפים הביתה!!
צאלים: אכן, זהו הקרנף! הקרנף מתושלחחח!! בולי איש השלגגג (מתחיל לשיר את השיר המלא)
צרי: (מתחיל לשיר את 1001 אמריקות בתגובה)
צאלים: או ווא יש לנו מתחרה קשה!
צרי: אני אוהב גלידה.
צאלים: וואלה, גם אני.
צרי: גלידה באר-שבע?
צאלים: חופשי. אתה משם?
צרי: יאפ. מדרום. מאיפה אתה?
צאלים: אני מה'.
צרי: מגניב. אתה בטח מכיר את שילב.
צאלים: מי לא מכיר.
כן הלאה.
אבל. זה היה מקרה נדיר. להלן הדפוס הרגיל של השיחות מצאלים.
צאלים: אעלללווו מצל"ח!!!
צרי:..כן אחי?
צאלים: מההה קורהההה גבררררר??
צרי: הכל פנאן.
צאלים: -שם מזרחית / דכאון / מוזיקה שחורה. שאגב, אם לא היה לי MP, זה המוזיקה היחידה שהייתה שם.-
צרי: ..תודה אחי.
צאלים: תגיד!!
צרי: מה?
צאלים: יש לידך איזו מישהי?
צרי: (שתי אופציות). בוא נבדוק.
צרי: כן.
צאלים: תביא תביא אותה!!!
מישהי: -מסרבת-
צרי: לא בא לה.
צאלים: נו גבר תביא מה אתה מניאק מה תביא אותה כבר כוסאמק!!
צרי: אחי. לא בא לה.
ואז זורקים את המירס לעזאזל.
(אופציה ב')
צרי: לא.
צאלים: אה ביי.
(ואופציה ג', שהייתה פעם אחת)
צרי: אההה...
מישהי: כן כן, תביא.
-מזיינים את השכל-
ואז אתם יודעים מה קורה ב4 בבוקר?!?
(4 בבוקר)
צאלים: מעיין...מעיין...מעיין...ביפביפביפביפביבפיפביפביפביפמעיין..מעיין..תעני לי..למה את לא עונה לי...
מ4 בבוקר. עד 6 בבוקר. ואני מנסה לישון. וקפוא לי. והבנזונה הזה חופר לי.
אני רוצה להרוג אותם עכשיו.
מפקדים תורנים
היו שני מפקדים תורנים דפוקים בשכל לחלוטין, בצורה מוזרה, שניהם גרוזינים.
האחד היה הראשון, יניב, בנאדם שחד חידות, מניח תפילין, ובעיקר נותן לנו טרמפים, ועושה איתנו ים שטויות כולל לרדת על כל אחד בחדר אוכל או משהו כזה.
שליטה.
אגב, האוכל במצל"ח? אחלה אוכל. יותר מאכיל. ממש אחלה אוכל.
השני היה אורן, הנגד-לוגיסטיקה האחראי על כל הלוגיסטיקה (אפסנאות משופצרת היטב) של הבסיס. יחד עם החייל שלו שמרתי את כל השבת, ודוגרי - השבת הכי מצחיקה בעולם.
הסמל תורן הוא בנאדם דפוק בשכל שעושה את חיקויים שמזכירים את "סבטלנה!!!" שלי ושל טאש, ככה שהיה מצב שפשוט לא הפסקתי לעשות יחד איתו "קינג'ה!#%!%" בפול ווליום.
ושאר הבדיחות של הבסיס שלהם. כוסאמק.
אותו האורן אשכרה הספיק - לעבוד על כולם, להסתבלט על כולם ולצעוק עליהם סתם, להקליט אותי עושה ג'יגליפאף, להתגלות כפסנתרן, לספר סיפורי זונות מג' (שם הוא גר) ומה לא.
כזה נגד גבר עוד לא פגשתי. אשכרה מפקד שהלוואי על כל אחד כזה.
חוץ מוד'ים. כי וד'ים הכי מגניב בעולם. קיצר, וד'ים ואורן שליטה.
אני אנסה לקמבן דרכו קצת פליז, בע"ה.
ברמת העקרון הדברים הכי מטורפים שקיבלתי מהאבט"ש הזה היה הזמן לחשוב ולרקום הזיות חדשות. בעיקר בא לי בטוב השלווה והשקט שרווחו רוב הזמן במקום. לא היה מה לדאוג. אף אחד לא בא לבדוק אותך בשמירות, וגם אם כן, מותר לך לשבת ולדבר בפלאפון כל עוד הפק"ל עליך - והצהוב שבי מעולם לא הותיר לי להשאר בלי הפנקסים המחורבנים שלי, נכון? - אז כמה מסקנות שהגעתי אליהן:
א. לא צריך אישור עבודה כדי לעבוד. זה שקר מזויין של כולם, בשביל ביטוח או לא יודע מה, אבל זה זיון שכל שאני לא אפול בתוכו. מוות לכולם!
ב. אני כן רוצה לצאת לקצונת חינוך. וזהו. התחלתי לזרום לכיוון של זה. מחר, וימים אחרים, יעידו בעצמם מה קורה.
ג. אין מאוהב ממני בקטנה שלי. שהיום יש לנו חודש רשמי.
ד. אין שום דבר בטוח, גם אם ניקיתי הכל וגם אם תיקנתי, וגם אם המצאתי ויצרתי מבריאות הקב"ה - שום דבר לא בטוח. חוץ מהעובדה שאני נושם, עד שיוכח אחרת.
So, I'll have to deal with those truths a bit, ain't I :)?
כמובן שהספקתי להתוודע לכמה וכמה סיפורי חיים או שברירים של סיפורי חיים של האנשים האלה. בכל זאת, 4 שעות אם לא 8 ובמקרה של שלומי 20 שעות עם בנאדם, אתה לומד הרבה עליו. רק עוזר, להקשיב, רק נותן לי עוד קצת כח ועוד קצת תבונה, לדעת על סיפורי חיים אחרים.
למרות ששלומי העלה כמה מסקנות עילגות, וגם כמה אחרים. זה לא שציפיתי למצוא אינטלקט במקום הזה, וכמובן, לא מצאתי אותו. הבנות שם הן בכל זאת בנות ששייכות לחייל חימוש בין אם ארצה או לא ארצה. וגם הבנים, בעצם. בטח שלא מצאתי מטאליסטים. אבל מצאתי ש.ג. אחד שכן הולך למוסד החדש בימי שישי.
והוא בחור נהדר.
פדופיל כמוני, חה:).
רוב החוויות והעניינים שחוויתי ועברתי שם הם לא כאלו שאפשר לשפוך בבלוג.
למרות שהיו לי עשרות רעיונות לפוסטים דרך השבוע הזה שם.
אבל טוב שעבר.
טוב שנגמר.
והעיקר, בית, חם, משרד מצחיק, חיים יפים, אושר בלתי נלאה.
ועכשיו, הלאה לקצונת חינוך.
מושלמות נצחית, ואהבה
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
