אכן, Aftermath. כך קוראים לזה באמריקאית. אני מרגיש שאחרי הנפילה המוזרה שהייתה ביומולדת משהו נמחק לי מהאנרגיות.
אני עדיין יכול לעוף, לחוש, לדעת. לתת, לאהוב, לרפא ולהעניק. אין ספק שזה לא מש ממני.
רק שאין לי מושג, אם זה שהתעלתי למעלה, עד כדי כך שהאור הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני ולכן אני לא מרגיש אותו יותר - או שהנפילה שהייתה ביומולדת הייתה גזר דין מלמעלה. שאולי עשיתי יותר מדי טעויות, במשך י"ט אביבים. או אולי לא טעויות, אולי זה נקבע כך כי כך אני צריך לעשות.
כך או כך אני משלים עם מה שקורה, כמובן, בחיוך מטורף. הרי שביקום הפנימי והחיצוני שורר לאט לאט השקט היפה של הארגון. אכן, אהובתי צדקה והאירגונית כן הוציאה אותי מלחצי הדאגות - הכל סודר לפי ימים, ואף אחד לא ימות מזה אם הדיסק שלי יידחה עוד קצת, וגם הפנזין, ובעצם הכל - לטובת דברים בוערים יותר.
הרי הכל סופו להגמר, להרגע, להיות ולהתהוות. ולהכל עת. כך אמר קהלת. אני מצדד אותו.
ואכן האירגונית מתפוצצת בדברים.
באשר לפאב האתיופים? סיפורים נוספים יבואו בהמשך. בינתיים אני מנסה לעבוד על מבצע פסיכי של צ'ייסרי בחרובקה, האני וראמזוטי. נכון מגניב :)?
באשר לבעייה אחרת, לצערי הרב, אני והמפקדת נכנסו לסכסוכיישן. אמנם לא כזה נוראי ואמנם אני עוד לא שונא אותה ומייחל למותה הקרב - אבל היא באמת ובתמים חושבת שהאיחורים שלי וההפניות הם נשק כנגד הצבא וכנגדה בפרט (נכון שזה פשוט מדהים איך שלפעמים בוסים ומפקדים בפרט בטוחים שיש להם MD על הקיר?). אז היא מחזירה אש, בעקיפין ובמישרין, ע"י הפיכת האבסורד הפסיבי לאקטיבי - ולדוגמא, מכריחה אותי (כמובן בלי טעם וסיבה או תכלית) לבוא ב15:00 לבסיס (יום רגיל מסתיים ב16:30בערך, נסיעה של יותר משעה לכל כיוון), או כשיש צום היא משאירה אותי עוד ועוד בגלל עבודה עילגת (למרות שאני צם ואמור להשתחרר ב12:00) - יודעים מה?
בסדר.
אני סולח. אני מעוצבן קצת, וזוכר שיש לי אש להחזיר. אבל לאט לאט, יקירי, לאט לאט - וברחמנות חכמה - בל נשכח. היא בהריון, יולדת בשבועות הקרובים (בע"ה!) וגם מסכנה, חולה ולא יכולה לקחת כדורים נורמליים (בגלל מה שמתהווה לה ברחם).
אני לא אחזיר אש עכשיו. לא רק שזה חסר אינטרסים, גם זה סתם מגעיל. והכי חשוב - מבזבז לי יותר מדי זמן.
אחרי הרבה מחשבות הבנתי שאת הקלפים שבתוך השרוולים אני אשאיר אפילו עוד המון זמן.
נדחתי סופית לקק"צ מאי, מה שאומר שרק בעוד 3.5 חודשים יתעסקו בי שוב (ראיון, מבד"קים/יום הערכה, הכנה...) בעניין הזה. אבל זה רשום לי ביומן. לזכור לבדוק מה איתם.
אבל העניין שהכי מפריע לי בכל זאת זה החוסר יציבות האנרגטית. אולי זה בגלל כל השינויים הטובים והדפוקים שקרו לי לאחרונה. אולי זה בגלל ההתאהבות הנהדרת שלי, זכות מדהימה לקבל ולתת. וואו לי, באמת, אין לכם מושג כמה.
אולי זה בכלל, בגלל שהשנה האחרונה - מדצמבר הזה ועד דצמבר הבא- הייתה רצופה באינספור אירועים, מחשבות, שינויים, קפיצות, נסיעות, תחושות..חטאים..מצוות..חיים שניצלו וחיים שנפלו..מה לא, לעזאזל, מה לא?
מה שכן יש לי חתיכת רשימת קניות לעשות לעצמי, וכסף שלא יהיה לי כנראה.
אלא אם כן אני אתחיל לטחון עבודה בבאר, ולשלב בזה ללמד פרטית בכמויות סיטונאיות. ואז זה יכול להגיע למשכורות של 3 לחודש בלחץ. אבל לא תודה. אני לא צריך הרבה כסף עכשיו.
אני צריך לישון.
שיא האהבה שיש ביקום,
שיהיה לכולנו רגוע.
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
