היה מצחיק היום לצאת החוצה מהבסיס, לתחנת אוטובוס המקוללת של 301, ולהביט בכולם, מתאחדים לגוש אחיד וירוק שמפוחד מהגשם.
טיפשים! פיספסתם כיף מטורף, שכולל הירטבות פסיכדלית ורוח מדהימה.
*
ידעתי שהיא תחזור. וכך גם כוחי. אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה באורו. ברוך אתה ה', בורא המאורות.
*
שיעורי ברמצווה חלקים מהמצופה.
בוס שמאחר קצת עם המשכורת, אבל הוא יביא אותה, הו, הוא יביא.
ותוכנית עמוסה לסופ"ש זה, כולל כמובן השבת שיש לי לעשות.
רק נקווה שהיא לא תהיה קפואה כמו הימים הבאים, לעזאזל.
ושמישהו יסביר למה אני חושב על זה לפעמים שראש הממשלה שלנו צריך להתפטר קצת? כוסאמק, חושב אני לעצמו, כוסאמק! למה בכלל אני חושב על זה, או על זה שאני כן עושה משהו, או לא, או מה, מי.
אהח.
כשהמחברת במשרד תגיע לקיצה, נביא אותה ונעלה את כל השירים החדשים.
בינתיים מסתפקים בסביבות האלפייה הקודמת.
מה שכן, בגלל העייפות, וההשחקות המצערת, אני לא מתקדם הרבה בכלל בנובלות או במחזה.
צריך לישון יותר כמו בנאדם, לא להתעורר בשעות כאלה, ובעיקר לקחת את הזמן אך לעשות שגרה יעילה, ואז הדברים יקרו מעצמם ותוך שנה נסיים את כל היעדים הספרותיים מוזיקליים אפשריים (3 נובלות, 3 מחזות, עוד כמה פרגמנטים וסיפורים טובים להוסיף, עשרות שירים, שני תסריטים. במוזיקה - יש אופרה, סימפוניה, קווינטט, קוורטט, פרלודים, מחזור שירים ואת האמת אינסוף רעיונות. שלא נדבר על כמה אלבומים עם כמה הרכבים).
או שלא.
PLAN B הצבאית נרקמת יום אחר יום יותר מהתוכנית להשאר בצבא. שכחתי שצריך שיננית בעולם. באמת, מה, יש לי דלקת חניכיים שמפריעה לי.
ונזכרתי שאם אני מסרב לקורס של חטכ"א, מעיפים אותי מהכוך הנעים אך הדפקני של מז"י.
סוויט!
הקב"ה / אמ"ש , אם אתם באמת לא רוצים שאני אגיע ואשרת את מדינתי בכבוד, אנא, אנא גרמו לחברייא בבק"ום וברמת"ג להפנות אותי לפד"ם, מחנה שמחוני, ואם אפשר, בתפקיד דומה למה שאני עושה עכשיו, מ8-14, כמו ג'ובניק מסכן באמת, אנא, זה יהיה נורא חמוד (אשכרה ביה"ס יסודי שוב...לא רגע, אפילו פחות :) )
המלאכה בהחלט מרובה, אתם יודעים, ואפילו בעייתית. שמתי לב שאין לי מספיק הרכבים מאאאגניבים לארגן הופעות בקהילה. כנראה שאני אצטרך להתחנן מיוחנן ואיתן לארגן יותר הופעות. נו, בסדר.
הספר של סמי מיכאל הפך להיות נסבל פתאום. מה קרה לו.
והמוזה לעולם לא עוזבת. היא פשוט מבקשת לדגור.
ועכשיו, בין כל ים הבלבול הזה, אני רוצה למצוא קצת איזה רגע או שניים לנוח בהם, אם זה אפשרי, ואם זה מותר, ואם זה לא אסור יותר מדי, ואם הקטנה שלי סופסוף תקבל ת'פלא' שלה בחזרה. אעאעערג.
גאד כמה שאני מגתעגע אליה.
בשישי היה מגניב. עוד מסיבות בדרך (ישנן דרישות בוטות לעוד כאלו. בואנה, לעשות את הקורס ברמנים בהחלט הייתה אחת ההחל טות החכמות יותר בחיים שלי!) - בע"ה.
יאפ, הכל עכשיו בעזרתו.
אהבה נצחית
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
