גאד זה עבר בטירוף. רציתי לרשום בפירוט על הכל אבל אני אעדיף לשמור את הפירוטים לעצמי, שגם ככה זה יישמע יותר כמו חפירה של דניאל מאשר אני מדבר אם אני אתחיל לחפור על כל קטע בנפרד.
אז נעשה את זה ככה.
הגעתי לת"א למרות שלא ציפיתי או רציתי בבוקר רביעי שזה יקרה. הגעתי. אילתרתי את הדרך הטיפשית ביותר אל דיזינגוף סנטר EVER בערך. הגעתי. פגשתי את ליאת, שהיא אחת הילדות החמודות ביותר שקיימות על הפלנטה הזו. היינו על חוף היום. שקיעה. המבט העמוק שלה. היה מדהים. תפסתי מונית.
פילהרמונית, עם אליאב (סופסוף נפגשנו!) שהוא מגניב ביותר.
ביקורת על הקונצרט?
הרברט בלומשטדט מנצח
אלון גולדשטיין פסנתר
בתכנית
לידהולם קונטקיון, הימנון לתזמורת
בטהובן קונצ`רטו לפסנתר מס` 1
נילסן סימפוניה מס` 5
על המנצח עצמו - בלומשטדט ידוע בביצועים שלו לעניינים רומנטיים ובאופן כללי כמנצח עם כריזמה וזרימה עם הקהל, שלא נדבר על עבודה תזמורתית מנוסה ויוצאת מן הכלל. אני מחבב את הבחור באופן כללי. היה בנזונה מבחינתי כלפיו, בטח ובטח על האינטרפטציה המילולית שלו לפני כמעט כל יצירה ובטח ובטח על האינטרפטציה שלו על כל היצירות, מבחינת איזון התזמורת. לא בנאלי מדי, אבל לא שובר גבול באופן מעצבן. שעל זה, נדבר בהמשך.
לידהולם - קונטקיון
אז מה יש לנו. יצירה מודרנית של מלחין שוודי שלא כתב בלי סוף, אבל מה שהוא כתב- כתב רב גוני, חושרמוטה פוסט-מודרני, ולא יותר מדי מתוסבך. לא סדיסטי לתזמורת ולא סדיסטי לאף אחד, פשוט מלא דיסוננסים וגליסנדו ומה שבא לכם. אה כן. ומרימבה. וגונג.
המממם. מרימבה. גונג..:) הביצוע עצמו היה נפלא, לדעתי, או לפחות משביע רצון. לא הכרתי בשיט את היצירה הזו, לא שמעתי על המלחין בכלל, ורק קראתי שהוא היה שוודי מגניב. עדיין חי וקיים, אמנם זקן - בן 80 ומשהו הבחור והיצירה משנות ה70.
בכל אופן, מאד סימפטי. ישר כח.
בטהובן - קונצ'רטו מס' 1
מישהו לא מכיר את היצירת מופת הזו בדו-מז'ור? נו באמת. אין צורך לספר על כמה שהיצירה הזו חשובה ונהדרת. מה שכן, יש לי ביקורת קשה על הפסנתרן, גולדשטיין. ממה ששמעתי עליו, הוא דווקא ביצועיסט בנזונה עם פירושים מלבבים, טכניקה יציבה וזרימה מצויינת עם תחושת הקהל ולפעמים בדיוק בניגוד לה - מה שיוצר חוויה מדהימה לרוב. לא הפעם , לדעתי. הפעם הוא בחר לנגן את בטהובן בערך כמו שמנגנים פורה או שופן, פיאניסימו בטירוף כולל בקטעים שאפשר לתת פורטיסימו באמאמא, או במילים אחרות, להביא-בראש. ובטהובן הוא ה-מלחין שחייבים (!#%!) להביא בו בראש, מבחנתי. זו המוזיקה שהוא כתב! זה הפרץ האנרגטי, זה המתח הרגשי, זה הכל..וזה מתבטא אצלו בצורות הכי אלמנטאריות, ברמה כמעט בנאלית, אבל כ"כ מדהימה..והוא פספס את זה בכוונה, מתוך תפיסה ומתוך פירוש. לא אהבתי. לפחות לא בפרק הראשון. הפרק השלישי בכלל הסתיים דפוק (אבל אי אפשר להאשים אף אחד, בטהובן אף פעם לא יודע לגמור כמו בנאדם), והקטע המפורסם משם החליק לו. חוץ מזה, שאני חושב שהפירוש החלשלוש-משהו הזה בא בעקבות זה שהפסאג'ים שלו היו רדודים ולא מוכנים טכנית בכלל, או שזה פשוט היה מההתרגשות.
לעומת זאת, הנשיות-או-סתם-רכרוכיות הזו מאד התאימה בפרק השני. זה בא בצורה מופלאה שם על המשחק הזה של הנושא העיקרי (דו...סיB-להB) ונורא..נורא אהבתי. כמעט אין מילים כמה שזה נגע בי. ועוד דבר שנורא אהבתי, זה מה שהוא עשה עם הקדנצה שם. פשוט מצויין. זו הייתה קדנצה בכלל לא פשוטה טכנית, יותר דומה לליסט-בארטוק מבחינת מעברים, אבל פ-אק, זה היה טוב. לא ברוח הבטהובנית ממש אבל אני לא מעוצבן עליו בכלל. לדעתי זה היה מצויין.
בסופו של יום. לא אהבתי את הפירוש הכללי, ולא אהבתי את החוסר נאמנות הטכנית. כן אהבתי את הפרק השני ואת הקדנצה בראשון.
ובכלל, יש מה לשמוע מהבנאדם.
הוא נתן בהדרן יצירה מודרנית של ישראלי שהלכה מצויין, שממש אהבתי את הזרימה שלה. למרות ששוב, הפיאניסימו המוגזם והיפיפיה הזה לפעמים באמת מוגזם מדי.
נו, בסדר, אולי זה רק אני.
נילסן - סימפוניה מס' 5
נילסן, הדני המגניב, כתב את הסימפוניה הזו קצת לפני מותו. הפרק הראשון דן במלחמה הנצחית של הטוב ורע, כשהטוב הוא התזמורת, והרע? הרע הוא תוף הסנר שמנגן בלי קשר יחד עם כולם. כן כן. תוף סנר. ככה זה כשאתה מלחין דני שכותב דברים בחוסר קשר בסוף המאה ה19 אם אני זוכר נכון.
בכל אופן, בולמשטדט תיאר את היצירה הזו כ"קלאסיקה מודרנית" ואני מסכים עם כל מילה. היצירה נשמעת ניאו-קלאסית ניאו-רומנטית משהו, עם עיוותים מעט א-טונאליים אבל לא משהו יוצא מן הכלל, לא יותר מדי דגש על התזמור של כלי הנשיפה, אבל המשחק הפנימי של כלי הקשת מ ב ר י ק ובלומשטדט יודע מה הוא עושה איתם, אם לא יותר מזה. הפרק הראשון, הסתיים בסולו קלרינט מ ד ה י ם, שלא נדבר על כל הזרימה עצמה של כל הפרקים, עם סיום מבריק, מדהים, נוגה ונוגע, חזק אך עדין, בערך כמו נשיקה אמיתית. דובדבן שבקצפת. כמעט התאהבתי.
Overall, קונצרט מצויין שהיה כ"כ שווה את הכניסה חינם שלי כחייל.
אני כ"כ הולך לנצל את החוגר יותר בענייני הקונצרטים של הפילהרמונית. You Bet I will.
כשהקרבתי לתחנה מרכזית נזכרתי שיש מצב שעמית בעיר. ויש איזה ביגור. אולי נלך להגיד לה שלום ולכל יושבי הפסטיבל שאני מכיר.
יותר מזה קרה. כשהגעתי לשם מצאתי שהחברייא זקוקים קצת לעזרה אדמנסטירטיטיבית ושחלק מהאנשים המארגנים של הסגל קצת..לחוצים מאד, וזקוקים להפוגת לחץ. לא עשיתי שם מהפכה או משהו, כן? אבל נתתי יד קטנה בכל מה שקורה, והייתי פקידה מלבבת כמו במשרד.
האירוניה- ביגור התקיים בעירוני ח' שהוא דומה למקיפים שלנו, ועשיתי שם עבודה משרדית למשך כמה שעות שדומה להפליא לעבודה בצבא.
נכון אירוני?
בכל אופן, הרבה שטויות במקום, אבל אלוהים, אני חייב פריקת עצבים-
יואו, כמה חנונים! כמה יצורים הזויים חסרי חיים! אבל בעיקר, כמה חנונים, כמה?! כמה?!? מה , זה היה אסופת החנונים-המכוערים-והכונפות הבינלאומית שנת התשס"ח?! מה הרעיון הגדול?! וכולם מדברים עילג, ואז מה אם 2-3-4 בבוקר?! אני בשעות האלה טחנתי שמירות ואתם לא מסוגלים להגיד לי את הפלא' שלכם שאני רושם אותו רק כדי לעזור לכם?! מה, אתם עילגים!? יא-אללה, חנונים עילגים! אעאעאעא!!!
...אאאעאעא!!!
זהו.
חזרתי ב3 בצהריים הביתה, אחרי שישנתי קצת עם כל הסגל. מצאתי את עצמי אחרי 3 שעות נופל ונרדם שוב.
עד בערך עכשיו.
לעזאזל.
בוקר מדהים שיהיה.
אהבות נצח
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
