כבר כמה שנים שאנחנו שישה מליון כאן.
אולי שבעה מליון כבר.
בוא נניח שאנחנו שישה מליון. כמו המספר ההוא, בין אם הוא מדוייק סטטיסטית או רחוק. זה לא משנה לי אם היו 5,4, או 6 מעמי שנספו, כן?
אמרנו בטקס היום קדיש יתום, כי כל אחד מאיתנו יתום שואה.
כל אחד מאיתנו אמר על כל נפש מדממת - קדיש, יתגדל ויתקדש שמה רבא, בעלמא דברא...
אני מסתכל במראה ורואה דמות.
והיא לוחשת לי - Ich, mein lieben, ist dich.
זה עילג, אבל בעברית זה פשוט.
אני אתה.
אני אתה.
ואני לא יכול להשיב, אני לא יכול לדמוע, אני לא יכול להכות על המראה או לשרוט, ואני אפילו לא רוצה.
שנינו לא מחייכים או מגיבים. אין אנו עצובים או מלאי הלם.
זה כמעט כמו כל יום רגיל.
אני אתה.
ואולי כך גם כל אדם בישראל. מביט במראה, שולח אצבע, ואותו - הוא אחר, אותו הוא שנספה - שולח יד, שולח אצבע. דקה. שדופה. אולי אפילו שרופה.
*
אני את שלי עשיתי בעולם זה. אני את שלי נקמתי בצורר. לא רצחתי גרמני, אבל התגייסתי, אפילו אני הולך לעשות שבת, במעין סימבוליות - ביום השואה אני הולך לעמוד על המשמר, כמה קיקיוני שזה נשמע.
כלומר, אני את שלי למען משפחתי ולמען השאר עשיתי. התקיימתי. חייתי. עזרתי. ואני אמשיך לעשות. בין אם נמשיך בצבא, לא נמשיך בצבא, נראה מה יהיה.
המצפון שקט ואני נקמה חיה באלו שרצו שלא אתקיים. ואותי תמיד תעניין השנאה הגדולה של לא מעט אנשים לזה שאני ממשיך ודורך על הארץ, ממשיך ונושם, ממשיך ואוהב.
*
ועדיין לא רוצה לעשות מסע לפולין.
רק אולי להונגריה. סתם לדעת אילו עוד דברים מעורבבים לי בדם.
*
טוחן את השבת הזו.
שבת הבאה הולכת להיות מלחיצה.
תודה לכל מי שעוזר לי בעניין, או רוצה לעזור.
בואו, אגב, יהיה מגניב. פרסומות אחרי שאני חוזר מהשבת הזו.
ובינתיים..
אין לי כח לקלישאות.
אהבות עולם
(אני מאמין באמונה שלמה)
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
