- יש דברים שדורשים ממך מאמץ. וישנם דברים שחבל שתדרוש מעצמך מאמץ בשבילם. יש אנשים שלעולם לא יבינו בכלל עם מי הם מדברים, עם מי יש להם עסק, ואת מי הם מפספסים מתוך ידיהם הנאמנות. תתעלם מהם. גורם זניח.
- שבוע הבא הולך להיות לחוץ בדיונים שאני אשתתף בהם. הדיון הראשון שעברתי עשיתי פאשלה גדולה-קטנה שלא עלתה לאף אחד בכלום מלבד מבט מזלזל מסא"ל שבאמת לא איכפת לי ממנו, ולו לא איכפת ממני. אבל זה די חסר תקדים, שמש"ק עולה לדיוני התכנסות. זה קרה עוד פעם אחת עם יבגני. וגם הוא לא כתב את הסיכום דיון. קיצר, מנסים לייפות את התפקיד שלי ולתת לי עוד סמכויות. או במילים אחרות, מריצים את הבדיחה הזו שנקראת התפקיד שלי לעוד הילוך. לא מרשים, חטכ"א, לא מרשים בכלל. אז בסה"כ, צריך ביום ראשון לעדכן את הטבלאות של כולם, ולבדוק שהכל בפנאנזציה. אחרת הלכתי פייפן, ואני אחטוף סתם צעקות וזלזולים שלא בא לי, ויותר גרוע, אני אריץ את ויטלי יותר ממה שהוא צריך לרוץ, מסכן, טחן יותר מדי בחודשיים-שלושה האחרונים. ואולי עכשיו אני באמת מצליח ומוריד מהעומס שלו כמו שתכננתי. ולמרות זאת, לא מרשים חטכ"א, לא מרשים כלל.
- צריך להביא מכות לתלמיד ברמצווה שלי, הבריז לי היום. לא נורא. השבוע אני אאמלל אותו חזק. למרות שהוא ושחר חמודים, עברו בשכונה שלי, התקשרו, אמרתי להם שלום. חמודים. אמנם ילדים בכיתה ז', אבל יש להם כבוד למורה שלהם. חוץ מזה שאריאל ידע שאם הוא ינסה להוציא אותי אידיוט הוא יחטוף מכות. אבל בשורה האחרונה, הוא חמוד. ילד טוב. ילד טוב.
- יש עוד שני תלמידי ברמצווה, ואני חוזר לברמן. יאעה.
- 16.6 אני בתל השומר. 6.6 אני מופיע. בדרך פסטיבל סמילנסקי ומחר כבר להדפיס את דף בולע לעזאזל.
- יום שני, 20:00, אני בקהילה. יום שלישי אני מלמד ברמצווה. יום ראשון גם מלמד.
מסקנה, יום חמישי אני מאלתר מה ומי ומוציא איכשהו יציאה מהצבא ועף להדפיס את דף בולע.
- ישנו הייעוד. לא לשכוח. הדברים הטובים יבואו כמתנה מהקב"ה כפי שהם באים עכשיו, והקב"ה לצידי לנצח. לא לפחד כלל מכל תזוזה, שכן הכל לשמה וכל דעביד לטב עביד.
אני קורא כל יום כמעט את הפוסט הזה שלך, שכתבת בחצי שנה, על איך שאת נלחמת על הקשר ומה ולא. ומעניין אותי לדעת איפה נלחמת, אי פעם, על הקשר הזה באמת.
עם עצמך? איתי? או עם כל העולם ואחותו, כמגננה על שם, אך לא על תכלית?
וכמות הפעמים שאזכיר לך - הבטחת - ומעניין, ומעניין, מתי כבר יקרה.
ואז. ואז פתאום זה בא לי והבנתי.
הבנתי הכל.
אני יודע שאת לא מבינה מה זה מערכת יחסים. אני יודע שאת לא מבינה, ולו בקטן שבקטנים, עם מי לעזאזל את במערכת הזו. מה אני עושה, למען מי, ועל מה אני מדבר רוב הזמן.
כשאני מדבר על אלוהים, על העשייה הקהילתית, על העשייה התרבותית שלי עם הפנזין ויורק וממש בסדר, על ההופעות, על המוזיקה והשירה והפילוסופיה, על ההוראה שאני עושה..לא מבינה ולא תביני.
וזה בסדר. זה ממש בסדר.
אני לא איתך בעסק הזה בגלל שאני מצפה שתביני או שתאמיני, או שתקיימי הבטחות ותהיי בקשר. לא. לא זאת מטרת הבורא, כפי הנראה.
זה לא עונש, ולא תלות, ולא דבר מלבד שיש תכלית כלשהי להעביר. ועם תכלית זו אני אזרום עד אשר יהיה אשר יהיה.
ואני איתך לכל הדרך. כי ארצה או לא, אני מאוהב.
עד אשר יתעייף הלב ותתעייף הנפש.
ואז נראה.
כתבתי אז שאם עוד פעם זה יקרה, כבר לא יהיה לי כ"כ קשה לסלוח.
ובכן זה קרה. לא רק עוד פעם אחת, אלא עוד לפחות 3-4 מאז.
ואני יודע שזה יקרה עוד. היום, מחר, מחרתיים, אחר כך.
אבל זה הרצון האלוהי, זה הרצון הכללי, זוהי המטרה שלי וזו התכלית שלי.
אז אני אמשיך לתת. עד שמתוך הגולם שאת נמצאת בתוכו תצאי לעולם, זוהרת. ואני אוכל להתרווח בנחת,
בדיוק כמו אחרי שהתלמידים שלי קוראים את ההפטרה, ביום המיוחד שלהם,
ולהגיד זהו.
עשיתי את זה.
תרמתי חלק.
בזכותי עוד מישהו בעולם הזה יצא מהגולם שלו, או לפחות התחיל את הצעדים.
ואני מביט לשמיים ברגעים כאלה ואומר, בלחש - ריבונו של עולם, אין ממני מאושר לעשות רצונך בעולם זה, ולהביא נחת ושלום ורווחה לעולם, ולהאירו בתורתך, ולהאיר עיניהם של יושבי תבל למען כולנו נדע שלום אחד גדול ונפלא בעולם, למען כל יושבי תבל ידעו אהבה נצחית, ואושר נצחי, ונצח ישראל לא ישקר, ונצח עולם זה יהיה לכל האוהבים אותך ואת הסובבים להם, וכל אשר אני הבאתי לידי נחת, לידי שלום ואהבה, ושכולנו נהיה באורך לנצחי נצחים, אמן סלה.
אל תשכחו את ההופעה.
יש להפסיק את רצח העם בדארפור,
ולעשות שלום גדול ונפלא בעולם, אמן סלה.
:)
אהבותעולם.
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
