| 7/2008
מתפוררים בחיוך מטורף.
עוד שבוע נסגר.
לא הספקתי ללמד. מעצבן.
הספקתי לשמור.
שני שירים מתוך שלושת שירי הסינגל עם הלהקה גמורים.
רק שלא תרמתי הרבה היום במיקס. בכלל. או בפעם הקודמת. עייף מדי. גמור מדי.
כן, גמור מעייפות.
עדיין לבטים. מה המעצבן בהחלטה נכונה וגורלית כ"כ? שאתה תמיד, תמיד, תחשוב על הדרך השנייה, לא חשוב כמה תדע שאתה צודק.
בסדר.
ניתן לדברים להנחות אותי, כרגיל.
ימים קשים עוברים. השינה, האפטות. לא קל עם בני אדם בעולם הזה. לא קל, אבל לא נורא. החיים יפים.
עייף. אין שום הגדרה אחרת.
כ"כ הרבה דברים קרו, כ"כ הרבה תרחישים הזויים, ולאט לאט שוב ההכרת מציאות מתפוררת.
אבל לעזאזל, דברים כ"כ יפים קורים.
כן, המסר הרגיל. מתפוררים בחיוך מטורף.
אני ממש לא מסמפט את תל-אביב, או לא מתחבר אליה. משהו במנטליות שלה, בסביבה שלה, בקארמה שלה יעשה לי תמיד ריק. למרות שממש כיף לעשות שם שופינג לכמה דברים, ממש כיף לאכול שם כמה דברים, וכשאני שם אני פוגש את האישה שעושה לי הכי הרבה תחושות בעולם.
אני ממש לא מסמפט את כל הנסיעות האלה, כי הן מכרסמות בי. עוד רגע זה נפסק. לפחות אולי לכמה שבועות שקטים. אולי ליותר. שוב, ניתן ליקום להחליט מה קורה.
עוד כמה ימים, כמה שבועות, כמה עוד, כמה עוד.
המרחק למרץ 10' בלתי מובן, בלתי קליט, בלתי אפשרי. נקצר אותו. אין ספק. ואם לא נקצר אותו, מינימום פיקוד דרום.
די. די לדבר על צבא. די לדבר על סבל.
*
קובי המסכן מדרום כרגיל הסתובב בתחנה מרכזית, ראה אותי ואמר לי " אתה חייל, אתה צריך סיגריות. קח. קח. שיהיה לך." ונתן לי שתי חפיסות חדשות לחלוטין של מוסטאנג. נתתי אותן למוכרות בגלידה באר-שבע.
*
הכרתי ידידה חדשה ומגניבה מאילת. מישהי שאוהבת ג'אז וקלאסי. עכשיו יהיה לי עוד מישהו כמו גן לחפור לה. שיהיה לה בהצלחה.
*
לילה לבן בת"א היה לא מוצלח כ"כ, בין השאר בגלל שזה היה לילה אחרי ששמרתי (הייתה אחלה שמירה!) - אבל הפקק המטורף שהיה לפני לא היה במקום.
בעצם הוא כן. אלון, חברתו טל, ושירן - ידידה טובה שלהם, היו איתי באוטו והיה הכי מצחיק שיש בערך. אוברדוז של קפאין.
*
ועכשיו עייפות מצטברת שוב של יומיים שלושה נטולים שינה הגיונית, שמצטרפים אל שבועות אחרונים אם לא חודשים אחרונים (שנה כבר? אלוהים, אני לא יודע כמה זמן עבר) של חוסר שינה מהתל.
*
שרדתי את חודש הבזבוז וחשבון הבנק שלי ל א התמוטט, אלא עדיין בפלוס משמעותי. תשואות לקב"ה! אבל איפה יהיה לי זמן לע שות עוד כסף איפה? צריך לשלוח לרדיו-יים את הדיסק ולקוות שיתחילו להשמיע אותי = תמלוגימגים. ולהביא ליאנקו שימכור את דף בולע ואת הסינגל. אולי זה יעבוד.
והסטודיו. שבוע הבא נפתח בקהילה. נעשה לו פרסומת בפוסט הבא.
טוב, לו"ז לשבוע הבא:
א. בדיקת דם והברזות מהצבא.
ב. הקב"ן. אין מה לעשות.
ג. סטודיו. עם טאש.
ד. חפירות עם יונתן ודיסטסיו. די. שיענו לי אבל : (
ה. חזרות עם ההרכב האירי ופרסום המסיבה ב17/7.
ו. לעבור בדואר. את הסינגל לכל 88 FM אני חושב שנשלח כבר בחודש הבא אפילו. אני לא לחוץ על זה.
ז. יום שני לשלוח SMS מקיף לכל מי שקשור לדף בולע וכנראה לעשות מכירה פסיכוטית איפשהו. ובדרך להביא ליאנקו עותקים שימכור.
פוסט קב"ן (יהיה מה שיהיה) :
א. שלומית. הקומבינות עם סיס, אם האמנם זה יהיה כך.
ב. הקרנף.
ג. מורה לנהיגה. וללמוד לתאוריה עם ואיף או לבד.
ד. לדבר עם נור בנוגע לסיפורי המוזיקה לילדים וגם בקהילה. אולי לעניין עוד גנים בעניין ולהציע את זה אם לא חינמי אז במחיר פתטי.
ה. יותם קדוש ויניב. לחפור להם.
*
דייהו, סופר רייסר, 1997. הייתה לנו דייהו נקסיה 96' והדבר הזה היה מטורף. אוטו חזק, יעיל, לא רוצח דלק, מיזוג כמובן ובאופן כללי מותק של דבר. סופר רייסר לא רחוקה ממנו. ידני. 9500. לפני שאני נוהג ואני כבר רואה כמה שהדברים האלה מ-מ-ש יעילים תוך כמה חודשי עבודה אינטנסיביים.
*
אני ממש רוצה את הקטע הזה עם הילדים בגן והמוזיקה, ואת הקורס מתקדם לפו סט-ברמצוות וסתם אנשים-צעירים-שרוצים-יהדות.
אני ממש רוצה לברמן, ובעוד שלוש-ארבע-חמש שנים לפתוח עם יאנקו את הפאב הזה. 30%- 70% לטובתו, אני אהיה שותף כמעט סמוי, נקמבן אותו עם רואי חשבון ועם כל מה שצריך, נעזור לו לתכנן את הגימיק, נארגן הופ עות ונופיע ונעבוד ונשתה בכיף, ואולי אפילו נרוויח מזה, מי יודע.
*
אני ממש רוצה שתוך חצי שנה-שנה למצוא את עצמי במרכז קצת. לומד ברידמן אולי כבר. מברמן בערבים. מופיע לפחות פעם לחודש, עם הלהקות או לבדי. שר בלי פחד. כשאת מבשלת וצועקת עליי שלא הורדתי את הזבל או מה, ואני אומר לך להפסיק לצעוק, יש לך קול יפה. ואת מנשקת אותי. ואומרת שיש לי ריח רע ונותנת לי מסטיק. אבל שיש לי אף חמוד. גם אם אין לי.
כן, עוברים עלינו שבועות לא קלים בכלל. לא לי ולא לך. אבל הי. זה עובר. עובר מהר ממה שתדמייני וממה שאני דמיינתי בכלל.
שלושה שבועות מחר. שאנחנו מכירים באמת ומדברים, ושכל זה קרה. אני מתחיל להרגיש כמו תוכי רפיטיטיבי, ולעזאזל, לא איכפת לי בכלל.
*
כ"כ עייף.
אני בסה"כ רוצה כמה שבועות שקטים .לעצור את הזמן. תנו לי לישון קצת.
יאללה די להתלונן.
יש לי חברה יפיפיה, להקות מוכשרות, עיתון בעותקים, חברים נאמנים, אלכוהול, ושכל, ונפש, ושירים, וכסף בבנק..
מה חסר לי.
קצת שקט.
יגיע. לא נורא. די להתלונן, צרי.
*
There is a wound that's always bleeding
There is a road I'm always walking
And I know you'll never return to this place
אופת'.
כשחזרנו מת"א והיה פאת מט'יני וכולנו נרדמנו לנו לאט, מסביבנו, בכל כביש 4, ליד יבנה, עלתה לה הזריחה בשקט.
אותו הכחול הזה, לאט לאט מתחלף בגווני צהוב ואדום, זהב ארגמני, שקט.
שישי בבוקר.
כשאני נזכר, גם שבת ושישי בבוקר, בבסיס, כשאתה שומר - מרגיעים באופן מפליא. אף אחד לא יודע מאיפה.
השבת לפני אחרונה. והשבת האחרונה.
רגעים של מדיטציה חרישית.
אני צריך עוד זמן לזה.
אני אמצא עוד זמן לזה.
כיף לדעת שיש כ"כ הרבה מה לעשות וכ"כ הרבה מזה מתבצע.
לוקח זמן, לפעמים. כן. אבל הי. הבטחתי המון וקיימתי המון.
ואם לא הכל, אז את הרוב המוחץ.
זין אם לא.
יאללה.
צריך לנוח.
אהבותנצח
ושבת שלום
צרי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
