| 7/2008
רגע קטן.
התלבטות קשה וניצחת אחת,
אל מול יום מעצבן, משווע, שנגמר כ"כ טוב.
תוך לילה אחד העיתון כמעט התקרב לתקרת ההחזר-תשלומים, ויש עוד לא מעט עותקים למכור.
הכל מתוכנן היטב. וי מסומן.
מחר תור אצל הרופאה. יום שני הקב"ן. ראשון סטיבוש מקבל סרן. מזל טוב סטיבוש.
המונולוגים והדיאלוג עוד מעט מוכנים = אני וספיר בכסאח עבודה ומציאת מקומות להרים את זה = סאאפיר מלמדת אותי שפת סימנים. חה.
המעצב סופסוף מדבר איתי. עכשיו ניתן לו הכל. אני אדבר עם מוש מחר אם הוא יוכל לעזור לי בזה. נצחון ליהודונים.
קניתי כרטיסים לANTHEM.
14.8. הל יאעה.
ומתי יהיה לי זמן בכלל לעשות בדיקות דם. בטח הקב"ן יהרוג אותי. אה. שילך פיזדייץ.
מחר אני איתך שוב. ואני אביא תה שוב, ואנסה למצוא עוד כמה דברים מרגיעים.
עוד שבוע נעלם ונגוז לו.
שבוע פחות מהפז"ם, שבוע פחות מהחיים, עוד דברים להעביר עליהם וי, עוד נצחונות קטנים.
אולי די עם הפוסטים האלה שנטועים רק בעשייה שלי?
אני מביט סביב ורואה את רבבות המחברות שלי ורבבות הרעיונות ספוגים. חלקם כתובים, אפילו ערוכים. רובם הגדול - נובלות, מחזה שניים, תסריט שניים - בתחילתו, באמצע שלו. דרושים להם עוד שלבים רבים לנצח. אני כבר ממתין לזמנים הללו שזהו, זה יהיה הקיום שלי. להתעורר בבית (ביפו), ליום שישי בבוקר, להיות איתך, ולכתוב המון. לשבת מול הדפים והמחשב, מול הקלידים והאקורדיאון והמיקרופון - להקליט, לשנות, לערוך, לחשוב, לעשות. להניח תפילין קצת.
סאפיר והתלמידה שלי חטפו היום הטפה קצרה לגבי תפילין. חב"דניקים וברסלבים היו גאים בי אם היו רואים את ההטפה המתומצתת - "זה כיף!" - ואני מקווה שבאמת יצא להן להניח. ולו רק סתם כי זה עלול לעשות להן טוב. מצוות שליטה (שליט"א).
מביט סביב ורואה את אותו חדר עבודה מבולגן שמשום מה, רק בו, הצלחתי להרגיש בפעם הראשונה את המלאך אוריאל יוצא מן הכלום, כאילו נברא עתה בשבילי - ונוגע בי ומרגיע אותי מהתקופות הלחוצות-מעצבנות-ללא-טעם של התיכון.
חשבתי שזה יפסיק. זה הפסיק כמה חודשים. ואז הצבא בא ונתן את אותותיו המלחיצים-מעצבנים-ללא-טעם. רק הפעם לא בדמות המתמטיקה האצילה או הכימיה הנהדרת, אלא..בדמויות..פאוורפוינט..ואקסל.
כמה נטול תהילה ורומנטיקה. כמה מהול במים או בוודקה זולה וטרפנטין. או יותר גרוע, שמן. שמן מכונות.
שעת לילה ואני תוהה למה אני כבר לא בלילה הבא, מחובק, מכורבל. איזה כיף זה שאת דואגת שאני אהיה מכוסה. איזה כיף לפנק אותך קצת.
תקוע לי שיר של ששת בראש.
וזה כזה נפלא.
ואני לא יודע אם אני רעב או לא, או צמא או לא. אבל הסיום של היום הזה היה בהחלט מצויין, וסמילנסקי והמכירות היו מצויינות, וגם השיעור עם שחר היה מצויין ובאופן כללי, כשהחלפתי לגופייה והורדתי את הירוקת ממני..
כאילו כל פעם מחדש להתרגל לאזרחות הזו, למרות שהיא יומיומית. אכן, קשים חייו של ג'ובניק נטחן.
לפחות סטיבי התחיל קצת להתנרמל. היה קצת מעצבן שהיום בגלל שטות שלי קצת טחנתי אותו.
אה! עוד דבר שהוא -כן- -כמעט- מנגיב בנוגע לצבא:
כידוע לאנשים, אני עובד בעבודה שכוללת הרבה שמות ומ.א. של המון המון אנשים מבוגרים שצריכים לקבל מהצבא כסף. המ ון המון שמות. רבבות שאני יכול לתת כאן, ולא אתן, סתם מתוך כבוד והעובדה שחלקם לא כאלה בלתי-מסווגים..קיצר. היום נכנס למשרד של טרנטו, חבר טוב, אחד מהם. אומר את השם הפרטי. וישר אני חופר בפרטים עליו.
"אתה יודע," אמרתי לו, "עד הרגע המדוייק הזה, היית בשבילי שני דברים - שורת אקסל ותדפיס אישי. היית לי תמונת פספורט, שורת תקן. היית בשבילי ריב עם אנשים, היית בשבילי להתקע-במשרד-שעות-בשביל-להבין-מה-נסגר-איתך-ברמה-הזו-והזו."
אני כן מוכן להגיד שהוא בנאדם טוב, מצויין, משקיען וקצין שהצבא הזה צריך להתגאות בו, ועכשיו הוא הולך להתקע בצבא הזה עוד כמה שנים טובות.
אבל הוא לוקח את זה בחיוך. והוא באמת נראה כמו שפיץ-עליון.
(ובאותה נקודה: באיזה עולם קטן, אנחנו חיים בו)
יאללה.
אכלתי מספיק כשכתבתי את הפוסט הזה (כן כן, זה היה פוסט-לאכול-הרבה-ועכשיו-להתקלח-להתקשר-אלייך-ולישון).
יום טוב, בסופו של דבר.
יום טוב.
לילה מדהים שיהיה לכולם
ואהבת עולם בית ישראל
צרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
