| 8/2008
יהי רצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך
כל תפילת שמונה-עשרה, או שבע, או עמידה בקיצר,
יש קטע נפלא בין התפילה לשלום (שים שלום בעולם, טובה וברכה..), ואחרי הברכות האישיות הכתובות (אלוהיי נצור לשוני מרע ושפתיי מדברי מרמה, וכד' וכד') - עת בה יש זכות למתפלל לבוא ולדבר אל ה' בלשון שלו, בבקשתו שלו.
כתמיד אני מבקש את שלום וברכת סביבתי. משפחתי, אהבתי, חבריי ויקיריי, הלהקות והאנשים שאני עובד איתם, האנשים בצבא והחברייא, העיר,המדינה,האיזור, יושבי תבל, גלעד שליט ושאר הנעדרים והחטופים באשר הם ולבסוף גם את רווחתי.
בסופ"שים יוצא לי פחות להתעטף ולהתאדר בתפארה ובגבורה (ככתוב), אבל מחר בבוקר/צהריים, לקראת המנחה הקבועה שלי אחרי ארוחת צהריים, כשאני נותן לכריכות להתאסף (ומקיים את המנהג שאבא לימד אותי שסבא ז"ל עשה, כשמחזירים את התפילין של היד, לכרוך שבע פעמים על הבית שלהם) - אני תמיד מתרכז.
תן לי כח לסלוח, תן לי כח לתת, תן לי סבלנות, תמשיך את האושר הזה.
בעיקר כח לסלוח לאחרונה.
לסלוח למתופף שלי שהעיף את עצמו מהלהקה - ו ב צ ד ק ו ב ש יא ה ל ג י ט י מ י ות - אבל אני כבר מתגעגע אליו,
לסלוח לאלו שקיללו אותי, שהמיטו עליי קלון שלא בצדק (וגם שבצדק), שיצאו כנגדי וחושבים עליי רעה (מהר הפר עצתם וקלקל מחשבתם). לסלוח לאלו שהקניטו אותי והביאו אותי למחוזות לא טובים. למי שצריך, קיצר.
ועכשיו, כשלאט לאט ט' באב מתקרב אני אצטרך למצוא את האומץ לסלוח לכל אויביי והאויבים של העם הזה. הרי זה מה שתקופת בין המצרים מסמלת - את האבל על מה שאבד ואת התקווה למה שיהיה - והקונפליקט - איך תביט בעיני אויבך? איך תקבל את זה שיש אלו שקמים להשמידך?
אז נקבל. ונשלים. ונלחם אם צריך - ואשכנזי אמר את זה נורא יפה (והוא אומר את זה תמיד) - החרב תמיד בנדנה עומדת. אפשר להשאירה שם ולדבר על שלום ואחווה והסכם אבל בעת הצורך אפשר לשלוף אותה, ולהכות חזק. והיטב.
אבל במקרה שלי אין לי צורך להטיל מום ואין צורך להוציא חרב. במציאות שלי (שמתורגמת כאן באופן אבסורדי וטיפשי למהדרין), יש קארמה ויש זרימה ויש אלוהות ויש מציאות - ובעיקר המציאות מספיק מורכבת, שאלו שמנסים לפגוע בי, כשאני כולי רפוי ואוהב, נותן ונותן - יפגעו בעצמם חזרה. זה החוק בטאי צ'י. תהיה רפוי, המכה שהם נתנו תחזור אליהם. זה כך. נסו פעם לתת מכה למים - תקבלו שפריץ בפנים. חוק מנחם שלא ראיתי אותו מופר בינתיים אצלי.
אני לא בעד הפניית הלחי השנייה, מאחר וזה עקרון שנוגד את שיווי המשקל הטבעי שהיקום עומד עליו - אם בא זרם על זרם, הזרם האחר חייב להגיב - כך אומר (בערך!) חוק לה-שטלייה האהוב עליי כה.
אני בעד ההיפיזם האידיוטי שלי סתם כי הוא עשה להרבה אנשים טוב ואני מקווה שהוא יעשה לעוד אנשים טוב.
ובעיקר, ובעיקר
אני רוצה לישון
ואולי (לא אולי) שוב איתך מחובק.
יפיופה,יפה,נגדתי,עזרתי,זוגתי שתחייה.
:)
אהבותעולם
צרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
