לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

השפיל, צורה מס' 7?


שפיל. יותר מדי אני משתמש במילה. אנשים עוד מעט יתחילו להפיץ שמועות: "שמעתם, צרי משתמש יותר מדי בשפיל" שיט חשפתי את שמי האמיתי. עכשיו כולכם תוכלו לחפש בספרי הטלפונים הזהובים שלכם ומה תגלו? "שרברבים (ע"ר)" כן כן! האמת המרה!

Avatarכינוי: 

בן: 36

ICQ: 178225164 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2008

פרידה מצה"ל - II - אנקדוטות של ימים אקראיים.




לקפוץ בין שלוליות.
אז מה אם הן לא שם.

*

בוקר יום ראשון. 17.8. השעה? קרוב לוודאי, 9:50. תחנה מרכזית ת"א. מבצע מלביש ארצי, וגם שם השוטרים הצבאיים מוכנים עם פנקסי הדוחות, הכובע והסרט על היד. מצ מאיים בכחול על רקע כתום. ברקע, בין רבבות האנשים והחיילים עובר חייל אחד עם כמה תיקים הזויים על הגב שלו. בלונדיני, מעט לא מגולח. החולצה? בחוץ. מתחת? גופייה שחורה. נעליים? אזרחיות. מכנסיים? נטולי גומיות. באזניים? זוג אזניות. דיסקית? איפה. ת.א.? לא צריך. במילים אחרות, לפי הצבא, אני המופת לחפש"נות. אם הרמטכ"ל, או לשם צורך, כל אלוף אחר היה רואה אותי, רוב הסיכויים שהראש שלי היה כרגע תלוי על חומות הקרייה.

המ.צ.יות לא עיוורות במיוחד, ומזהות את החייל הנלוז, את החפש"ן המזעזע הזה עומד מולן ואפילו די מחייך. "בוא נראה אם עכשיו תהיה לו סיבה לחייך," חושבת לעצמה המ.צ.ית החביבה. "שיחכה חכה."
"חייל! בוקר טוב. עצור רגע."
"בוקר טוב שוטרותיי הנכבדות," מודיע להם הבלונדיני. "אבל הרשו לי לקצר את כל הפרוצדורות. אתן מבינות, מחר, אני משתחרר."
החייל הבלונדיני מוציא את הארנק החצי קרוע שלו (אך החביב ביותר) ומראה להן תמונה של אהובתו, ומאחוריה, טופס חביב עליו כתוב -

המלצה לפרופיל 21 / 24

5940810 טור צרי בריקנר מז"י
בעל פרופיל 21 ל -Z- חודשים

ועדה רפואית
על החתום

אם הייתה לי תמונה של הטופס, הייתי מעלה אותה. אבל אין. בכל אופן.
"כמו שאתן רואות, אין טעם."
"אז בגלל שאתה משתחרר אתה חושב שאתה ככה, יכול להיות שיא המרושל?"
חושב לעצמו הבלונדיני לרגע קט. "למען האמת, כן! שיהיה לכן בוקר נפלא."

ובתוך תוכו, חש הבלונדיני את התחושה הטובה ביותר שיכל להרגיש אי פעם.
זיינתי את המערכת בפעם המי יודע וכמה.




לכבוד האלוף (במיל') אלעזר שטרן.
אני לא יודע אם אתה קורא נלהב של בלוגי, ואני חייב להודות, אני חולק עד היום על הרבה מצעדיך.
אבל היום, היום הזה - מכובדי, היום הצטרפתי לסטטיסטיקה שהתיימרת למזער. מצטער שהרסתי לך קצת את הפרוייקט. אבל שתדע, בסופו של יום, אחרי כל מה שעברנו יחד, אחרי כל היריקות שירקת עלינו, הג'ובניקים, אני רוצה להודות לך על זה שאתה היית קצין ואני לא, מהסיבה הפשוטה שאם אתה לא היית, אז בטח אני הייתי צריך להיות.

אגב, בימים האחרונים הסדרתי את זה סופית, או לפחות - לפני סופית.
אני הולך להיות בשירות לאומי, בבת-עמי, עם עמית, בבית-ספר לאוטיסטים. פרטים בהמשך. תאחלו לי בהצלחה.

*

קצת על צעירות:
תהליך השחרור מצה"ל הוא בו זמנית פשוט ומסובך יותר ממה שהוא נראה. אתה לא צריך יותר מצו סיפוח - שיהיה תואם ליום המדוייק שאתה נמצא בו, אתה זקוק לכל הפריטים שהצבא נתן ומבקש חזרה, ואתה צריך לקבל תעודת שחרור. לכאורה, התהליך לא אמור לקחת יותר מ..20 דקות, וזה בלי שמכד"רים אותך. (וואו. דמיון. פלוגה של טירונים משתחררת בכידו"ר של איזה מ"כ. ענק.)

אז לא.

להלן הסיבות.

חם רצח - והחום גורם לכולם לקבל תהודת זמן מאד מעוותת והמון עצבים. יותר מזה. להלן מה שקורה כשמגיעים למדור.

משתחררת נערת מקא"ם: אני צריכה לקחת משהו..
משתחררת נגדת: חכי בתור.
משתחררת נערה: לא, אני לא צריכה, אני רק צריכה לקחת משהו..
נגדת: לא, תחכי יחד עם כולנו.
משתחרר: באמת, תחכי קצת, אני הייתי לפנייך.
נערה: הלו הלו! אתה לא תדחף אותי, ואל תגע בי.
משתחרר: -דוחף- מה נוגע בך מה.
נערה: מהזה !?? -קאטלות קאטלות קאטלות, מכות מכות כמות- אתה לא תיגע בי חתיכת בנזונה מניאק מסריח כוסאמך הצולעת....עוד קללות....עוד קללות...
נגדת: באמת, עזוב אותה. מסכנה.
צרי: חאלס עם האלימות אולי?
נערה: -קללות קללות קללות-
נגדת: חם לי, אני בהריון, באמת, אולי די?

אהח. רוע.

צעירות: כמה מחלות הצבא מעביר לך. הראשונה בינהן, זוכה להמון שמות. "רעלת", "שוק בקו"ם" או בעצם, כל מכלול המחלות הנ"ל נע על סקאלה אחת, קטגוריה אחת שקשה לדעת האם היא סרולוגית, המוטולוגית, נוירולוגית או פשוט פסיכולוגית למהדרין - אבל כולנו יודעים לזהות אותה - ה צ ע י ר ו ת.
הצעירות מתאפיינת בלא מעט מאפיינים שקשה לאמוד או לעמוד על שמם ואופיים באופן מילולי. אבל אפשר לזהות את העבודה של הצעיר-המת, שמוגדר חולה סופני, אל מול אחד שהצליח להתמודד עם המחלה (ע"ע צרי) באומץ לב. הצעיר-המת לא רק יהיה צהוב ויעבוד ע"פ הנהלים, הוא גם יעבוד לאט מהרגיל אם לא לאט לחלוטין, הוא יעשה עשרות טעויות, ויהיה מאד מאד מעצבן.
במיוחד כשהוא חצי דוס עם אופי של אחד כזה.
הפקיד שהיה לי היה, בלשון המעטה, כזה. 20 אנשים נערמו על פקיד צעיר אחד מסכן כשהוא זוכה ל0% עזרה מהאחד שלידו (שהיה אחלה אדם, פסנתרן מתחיל, וסיפר לי שאותו צעיר הוא צעיר מת לחלוטין), ו1% עזרה מהקצין שלו (שלא עושה כמעט כלום, אגב). וואו.
בסופו של יום, הייתי צריך להתקשר לשלומי הפק"ר כי הטופס שלי היה על אתמול ולא על היום, ומסתבר, שלצבא נפקדות של יום, כשאתה משתחרר - היא קריטית בערך כמו שלא פרקת את הנשק שלך אחרי שמירה, או לא היית מגולח, או ירית כדור גומי בערבי אקראי בהפגנה.
וואו.
הייתי צריך לבטל את אמנון היום בגלל זה.

גורמים קטנים:
להלן כמה שאלות שאני מעלה בעלמא.
- למה כל העולם ואחותו הצולעת צריכים להשתחרר ב18/8?
- למה כולם כל הזמן צריכים להשתחרר במדור משתחררים בתה"ש? אי אפשר לעשות את זה קצת פחות מטופש, לשלוח את כל חיילי העולם לבסיס הזה שנמצא בטיזנאבי ל90% ממדינת ישראל?
- למה לא פותחים עוד אשנב, אפילו עם מישהו שלא עבר טירונות?
- למה יש קווים צהובים ואדומים? בעצם זה הגיוני.
- למה האיש באפסנאות היה מגניב אבל הפקיד קבלה היה כזה צעיר מת והומו ?!?
- למה המשרדים שלהם כאלה מכוערים, למען ה', למה הם לא יכולים קצת להתקמבן?!
- למה אף אחד לא יכול לקרוא את השם שלי כמו בנאדם?!
- למה השמש זורחת?!

העיקר, בסביבות 15:20, אחרי שדיברתי עם אותה נערת מקא"ם שהלכה מכות, והיא הייתה חביבה אליי רצח, מצאתי את עצמי מקבל מאיזה סמל נחמד ונורמלי (שקרא את השם שלי נכון!) תעודת שחרור והערכה. כחולות. משוחרר מטעמי בריאות. התנהגות טובה מאד, לשביעות רצון מפקדיו.

"אוקי צרי, הנה התעודת שחרור וההערכה. אתה משוחרר. שיהיה לך בהצלחה."

בנוגע לחוגר? הקצין החפש"ן פשוט שמר אותו. "זה נשאר אצלך?"
"נכון." ענה לי.
"בייביי!!!" צעקתי לעבר החוגר שלי.

לא קפצתי מאושר.
אבל לצאת, עם התיק הקטן שלי, עם האוזניות באזניים (הופיפולה של סיגור, כרגיל), עם השקית של ה"חייל משוחרר" והכל..

וואו.
איזו תחושה בלתי ניתנת לתפיסה.
אני מקווה לכולכם שיבוא בקרוב הקץ ותחושו את מה שאני חש.

מה שכן, הצלחתי להמנע מהתעודת "שחרור בכבוד" של אשכנזי/שטרן. יש לי תעודת שחרור והערכה. ברוך ה'. אני בנזונה משתמט משוחרר.


שעכשיו הולך לשירות הלאומי.

כל מי שעדיין נושא חוגר, אני מצפה להקשב ידידותי לאדם שבדרגה אחת יותר מהרמטכ"ל.
אני אזרח.
העולם שייך לי, או משהו כזה.



ולדבר האחרון בטרם רועי בא.

י ש ש ש ! ! !~ !!!@#%!@%!@$
יש!!!!
י&nbsp; ש ! ! !
י ש !!!
חופש!!!! חופש!!!! חופש!!!!
כןןןןן!!!!
עד מתי מרץ 07'?!?
עד אוגוסט 08'!!!!!!!!


גאד זה הרגיש טוב.

Brosandi
Hendumst &#237; hringi
H&#246;ldumst &#237; hendur
Allur heimurinn &#243;sk&#253;r
Nema &#254;&#250; stendur

Rennblautur
Allur rennvotur
Engin g&#250;mm&#237;st&#237;gv&#233;l
Hlaupandi inn &#237; okkur
Vill springa &#250;t &#250;r skel

Vindurinn
Og &#250;tilykt af h&#225;rinu &#254;&#237;nu
Eg lamdi eins fast og &#233;g get
Me&#240; nefinu m&#237;nu

Hopp&#237;polla
I engum st&#237;gv&#233;lum
Allur rennvotur (rennblautur)
I engum st&#237;gv&#233;lum

Og &#233;g f&#230; bl&#243;&#240;nasir
En &#233;g stend alltaf upp

*

Smiling
Spinning 'round and 'round
Holding hands
The whole world a blur
But you are standing

Soaked
Completely drenched
No rubber boots
Running in us
Want to erupt from a shell

Wind in
Aand outdoor smell of your hair
I hit as fast as I could
With my nose

Hopping into puddles
Completely drenched
Soaked
With no boots on

And I get nosebleed
But I always get up
(Hopelandic)

And I get nosebleed
But I always get up
(Hopelandic)


כבר לא 5940810.
כבר לא טור'.

אין יותר בימס.
אין יותר שחר שלי.
אין יותר מז"י.
אין יותר 301.
אין יותר לחכות שנים בקסטינה.
אין יותר יבגני.
אין יותר רוסית קבוע מ11:30-14:00 במשרד.
אין יותר את השיר הנחרש של ורד קבוע.
אין יותר את הרינגטונים המעצבנים של נטלי.
אין יותר "צרי למה אתה לא במשרד"
אין יותר שבתות, שמירות, אבט"שים
אין יותר הקפצות
אין יותר נשק שישים מעלות של קצינים צעירים
אין יותר 3 מיטות בחדר מפלסטיק בערך
אין יותר סרוסי, אקריש ואזורי
אין יותר המפקדת
אין יותר מירס
אין יותר את המנגינה הספציפית של עינת של המירס
אין יותר לחכות לדניאלה שעות כשהיא בטלפון, אפילו ביום שאני משתחרר
אין יותר דיוני התכנסות
אין יותר תקמ"צ
אין יותר תקנים, מצבות, הקצאות
אין יותר פילוח העמדה הזרועית
אין יותר העמדה הזרועית
אין יותר פילוח
אין יותר אקסס, אקסל, ויבואן98
אין יותר גזירה חודשית
אין יותר הפצות
אין יותר אישורי בקשות תו"ב / נו"ב
אין יותר מתן טרנטו צועק "צרי, צרי, צרי, צרי, צרי, צרי מה עם הבקשות?!"
אין יותר שרון אלטיט, עמית גנטאק או סקר הנו
אין יותר קצינים ג' ב' א' ונגדים ג' ב'
אין יותר 50_נהולדוח
אין יותר זלף2 או זלף1
אין יותר לעצבן את מיה שוהם בנוגע לתאריכים
אין יותר 99999 9999
אין יותר אישור רע"ן לע"ת ולרטרו
אין יותר רטרו בכלל
אין יותר מינויים
אין יותר סו"ש
אין יותר תת"ש עובר
אין יותר לכרוך יפה לרמ"ח
אין יותר זה דחוף לדיון של רחכ"א
אין יותר חטכ"א, רחכ"א, קשל"פ, רמ"ח, רמ"ד, רע"ן, קמ"ט, מש"ק
אין יותר תימור נגר לא מבינה איך לשלוח מייל
אין יותר יבגני (!@#%!)
אין יותר אריאלוצ'ו מתלונן על הכלום
אין יותר מיכאל משביז את כולם
אין יותר "לנה, סולז'יש"
אין יותר "שיואווווווווו"
אין יותר ש' שורקת שאומרת לך שאתה בודד במשרד
אין יותר 9 בערב כל הבסיס חשוך, השומרים מפטרלים אבל אתה עדיין עושה קונטרול-סי-קונטרול-וי ומחכה שהיא תפסיק לדבר במירס
אין יותר לעשות סופרמן עם המדים ולמות מחום בדרך
אין יותר נעליים צבאיות להשים בתיק
אין יותר "חייל בוא שנייה" ו50 שקל קנס חודש אח"כ
אין יותר פריסות, הרמות כוסית חגיגיות, והסלט של ורד המפקדת
אין יותר מיכל באה עליי
אין יותר צבא.
אין
יותר
צבא.

אני חופשי.

כי בא לי

כתוביות פתיחה:

Crotchduster - Big Top Williams

 

התעוררות:

ששת - ענבלים

 

יום ראשון בבית ספר:

Betzefer - Fuckin' Rock n' Roll

 

התאהבות:

מנדלסון - אוקטט במי במול מז'ור


ריב:

Pig Destroyer - Terrifyer (כל הדיסק)

 

פרידה מחברה:

Mew - Symmetry

 

נשף סיום:

Pelican - Sirius


החיים טובים:

Sikth - Where do We Fall

 

התמוטטות עצבים:

Protest the Hero  - Turn Soonest to the Sea

 

נסיעה:


Dalriada - Nemo Haranogk

 

פלאשבק:


Cosma - Nonstop

 

חזרה לחברה:


Moby - Lift me Up

 

חתונה:


אני לא יודע עדיין אם אני רוצה שם דממה, גרסא שלי ל"וארשתיך",
או את מנדלסון שוב.

 

לידה:


Pink Floyd - Breathe (כל דארקסייד, תאכלס)

 

קרב סופי:


Killswitch Engage - Break the Silence

 

מוות:


מוצרט, ורדי, ברהאמס, ויקטוריה - רקוויאם
גם פורה, והמיסה בסי מינור של באך, ורקוויאם המלחמה של בריטן, ואפילו -
הדיסק "רקוויאם" של וירג'ין בלאק.

 

התאבדות:

Katatonia - Brave Murder Day


שחרור:

Sigur Ros - Hoppipola


לוויה:

גוסטאב מאהלר - השיר על הארץ.



אוהב תמיד
אדם
צרי.
נכתב על ידי , 18/8/2008 21:48  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



114,139
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקוראים לי שפיל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קוראים לי שפיל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)