| 8/2008
עדכון מצב
=ביפ=
החזרה עם דניאל הייתה מוצלחת. מיד לאחריה ראיון עבודה מוצלח-או-משהו-כזה, ותוך שבוע-שבועיים אני חוזר לברמן באיזה אירוע ערסים מתקדם. הצרה? אני לא מקבל על זה שקל. על ה? זין שלי.
ישר אחרי זה טלפון מדניאל. יש לי תלמיד חדש לפסנתר, בן 16 מנחל עשן. מישהו אמר הו יאעה?
לפני זה - יוסי, מהעמותה של השירות לאומי. העניינים התחילו להסגר. היום אני אתקשר אליו עוד שעה כדי לסגור איתו על אולי מקומות אחרים וכד', אם זה אפשרי. אם לא, גם ללכת למקום של עמית זה לא נראה לי כזה נוראי.
יום שני סיימתי עם שחר התלמידה. היה טקס יפה מאד. מיד אחרי זה היה הבקו"ם, והיום שיעור עם יוני. צריך לקבוע עם דיסטסיו.
יש לי ראיון היום לקוקה, 20:00. מי ייתן.
=ביפ=
היפה שלי באה אליי היום.
עוד שעה יוצאים לעשות סבב סידורי כמה דברים.
=ביפ=
כוס-אמק-ערס, הדבר היחיד שמעיב על הכל הוא שאני נכנס לתקופת קשיי נזילות.
המזל? הורים שיעזרו, משכורת סוף חודש שתכנס ותעשה באדיביבאנג-באנג, ומענק שחרור שיגיע עד ה10.8 בע"ה.
עוד מזל? אני נכנס ישר לשירות לאומי, לעבודות ברמון (עוד לא עשיתי את כל הטלפונים), ללמד פרטי ולהמשיך ללמד ברמצווה. שלא נדבר על הקורס שאני צריך לפתוח עם חגית.
=ביפ=
אחרי העלייה של שחר חגית חייכה אליי ותפסה אותי לשיחה של שתי שניות. "אתה יודע איזו באיזו זכות ענקית אתה מחזיק?" היא שאלה. "תחשוב על זה. אתה החולייה המקשרת בין הילדים האלה לתורה, למצוות שלהם, לעשייה שלהם. אתה זה שמרגיע אותם ואת המשפחה שלהם לפני. אתה מלמד תורה, למעשה. תחשוב על זה שנייה, על הזכות הזו."
היא צודקת בכל מילה. זה באמת כך.
התנועה הזו שלי שאני תמיד עושה להם, מעין לדחוף אותם או לכוון אותם, בעדינות, בנחת, עם היד - לעבר ספר התורה או ספר ההפטרות, או מה - התנועה הזו - היא היא התמצית שלי כמורה, באופן כללי, וכמורה לבר-מצווה בפרט.
אני מכוון אותם, לעזאזל.
כבר 5 שנים. אולי יותר.
=ביפ=
מוש עזר לי לערוך קורות חיים. יש.
אני ילד גדול.
יום באזרחות וכבר אני מתחיל עם ראיונות עבודה, לרוץ אחרי הקניות ולכסות את המינוס (טפו טפו טפו).
אולי זה גדול עליי, אבל זה כיף.
חוץ מזה, שלברמן בחינם - לא איכפת לי. אני כ"כ מתגעגע לצעקות, לאנדרנלין, לשיכורים, לאידיוטים שמנסים לגעת לך בסחורה, ללרוץ-להביא-כוסות, ללטוס-לסיים-קרח, למצוא עוד טכניקות לפתוח את העטיפה המעצבנת של האבסולוט, למצוא עוד טכניקות עילגות להקפיץ פחיות XL (איכס!), להקפיץ עוד את הפינלנדיה באוויר..לפרק להם בפרצוף הכל..
זה הדבר היחיד שטוב בעצם באירועים. תאכלס, זה הכי אידיוטי לעבוד - אתה עובד 99% שחור (שיש לזה את הצדדים שלו), בד"כ הבעלי עסק הם אנשים מפוקפקים במקרה הטוב, מאחר ואני באר-שבעי (ובאופן כללי, עם ישראל חי - ) - האירועים מורכבים ממוזיקה שאני במקרה הטוב לא סובל, והצוות שלך לרוב מורכב מאנשים שהפז"ם בר שלהם אולי לא רחוק ממך (לדוגמא, מנהל הבר באירוע שראיתי היה שנה ברמן, בערך כמו שאני שנה ברמן. מה שכן, חצי שנה מתוך כל זה הוא התעסק בבר-אירועים. זה הפך אותו לחושרמוטה מתלהב עליי- ו ב צ ד ק ) - אבל, הם כבר שועלים וותיקים מרוב ששחטו אותם על ערבים של 800-1000 איש.
תאכלס, אני לא רואה את עצמי עושה אירועים אפילו יותר מחודש-חודשיים, מקס' 4 - נטו כי אני לא הטיפוס ונטו כי זה לא משתלם תמיד. מה שגם העבודה גמישה ברמות קצת גדולות מעליי.
אבל אולי כמו בראסטה בר, שבכ"ז שרדתי שם חודשיים - שלוש - אולי גם שם אני אתפנק לי בנחת ברגעים כאלו ואחרים.
או לפחות אצבור עוד נסיון לרשום בקורות חיים שלי.
תנו לי בקוקה, אנא. תנו לי בקוקה.
בעצם רגע..כמה זמן זה נוב'-אוג'? 9 חודש.
פחות משנה אני ברמן.
הספקתי לעבור כמה מסיבות, ולהיות ברמן/מנהל בר של מקום אחד. כשאני חייל.
ועכשיו, מסתמן - בריסטה/ברמן ב"גקו" כשהם יצטרכו אותי, היום ב"קוקה" יקבע האם אני מצטרף אליהם, "מטה במדבר" חייבים לי תשובה, יש לי עוד שבוע להתקשר לקובי מה"נגרו-בר" (אירועים), ועוד מספר של שניים-שלושה-ארבעה ברי אירועים אחרים. והבלאק שכנראה צריך (ואלון יכול לסדר).
וואלה יופי.
ויש לי כנראה גם תלמידה מצפון ת"א לפסנתר.
נעשה מודעות בקרוב.
ויש לי גם הופעה בגקו..מחר.
20:30.
בוא נמשיך לכבוש עולם.
אהבות עולם
צרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
