השפיל, צורה מס' 7?

שיחת טלפון ארוכה עם אהובתי הסתיימה לה אי שם בסביבות 4  בבוקר יחד עם הארה יפיפייה. Little Did I know ששעת ההתעוררות שלי תהיה...5:40.

מאז פשוט לא הצלחתי להרדם.
ניסיתי לקרוא, ניסיתי להשים את הדיסק הרגוע שלי, אפילו להתמדטצ.

אני חושב שאני בשלבים המתקדמים של הדחייה הזו מהעשייה.

התחושות שלי בנוגע למטה-במדבר נורא מתערבבות וכמו שזה נראה עקב החוסר יכולת שלי להתאים את עצמי ללו"ז שלהם אני כנראה אעוף משם על טיל. אלא אם כן הם באמת יהיו לחוצים עליי. מה שכן, אני לא מבין. במשמרת השנייה שלי תפקדתי -מ-מ-ש- לא טוב. שברתי בקבוק בקרדי ובקבוק של מאלט (כמעט מול בעל המקום.) - פישלתי אחושרמוטה באחד הבונים, אפילו בשניים מהם, והייתי הרבה יותר קהה חושים מהרגיל. כנראה בגלל החום והעובדה שעד סוף המשמרת לא שתיתי יותר מדי מים (האחמ"ש כמעט לא שתה. לא הבנתי איך הוא הצליח לזוז שם. החום מטורף. ואני אומר את זה.) - באמת, באמת שאני לא מבין מה יש להם ממני.
או שאין להם.

באופן כללי כל היום הזה עובר לי בתפקוד לא טוב, ושוב התחושה הזו שהייתה לי בצבא - המעין עייפות/סחרחרות/חוסר יכולת לתפקד.
אני מניח שזה חד פעמי.
אמא הציעה טיפול במלוטונין.
אם תוך חודש אני לא מצליח לסדר את עצמי, לפחות חלקית, ולהתחיל להיות יותר קפדן - ננסה או מלוטונין או תחליף צמחי אחר.

חברת פלאפון הם גנבים צמאי דם שעושים עליי קופה לא נורמלית. כשאני אחזור הביתה מהסופ"ש אני אטפל בזה. גם אם זה אומר שאני פשוט אצא מההתחייבות שלי ואפילו אעבור חברה. פשוט נמאס לי מהחברה הזו. חרא מכשירים, חרא יחס, ואינסוף גניבת מזומנים. אני פשוט אהיה מחוסר מכשיר וזהו, החיים יהיו יפים, אני אהיה בפחות קרינה, אשתמש בשעון מעורר שלא יעשה לי סרטן, ואמשיך לשמור לו"ז כמו בנאדם נורמטיבי ולא כמו אידיוט בן יומו.

החזרה עם עמנואל עברה מבורכת. שבוע לפני הבר-מצווה, משפחה בלתי צפוייה.
יש לי תחושה טובה שסוף כל סוף הכל יהיה בסדר.

ועכשיו, להתקלח,
אלוהים אני עייף.

אוהב תמידית
צרי.