השפיל, צורה מס' 7?
שפיל. יותר מדי אני משתמש במילה. אנשים עוד מעט יתחילו להפיץ שמועות: "שמעתם, צרי משתמש יותר מדי בשפיל"
שיט
חשפתי את שמי האמיתי. עכשיו כולכם תוכלו לחפש בספרי הטלפונים הזהובים שלכם ומה תגלו?
"שרברבים (ע"ר)"
כן כן! האמת המרה! |
| 9/2008
איך תדע שעידן הילדות באמת נגמר?
בסוף כיתה ו', לקראת כיתה ז', היה לי מעין פח אדום מפלסטיק מלא בצעצועי נשקים וכד', בהם העברתי את רוב הילדות שלי במשחקי דמיון בעלי עלילת RPG עשירה ומלאת אלימות חסרת הגיון.
היה יום אחד, בסוף החופש הגדול - לקראת אותו יום מפורסם בו פגשתי את אלדר (החברה הראשונה מערד), יצאתי החוצה והשלכתי הכל לפח.
אמא חייכה קצת יותר מהנוהל חיוכים הרגיל שלה באותו יום.
היום קרה דבר אחר. חזרתי מהקהילה אחרי קריאה בתורה-לא-ממש-מוצלחת (וואו, אני ממש מחפף בשנה הזו) אבל אחלה טקס הנחת תפילין של הילדים (כפרעליהם) והגעתי לשכונה כדי לגלות שמורידים וכורתים את עץ הברוש הגדול.
העץ הזה היה שם הרבה לפניי. הוא היה ענק - 5 קומות לפחות - ח"א השתמשו בו לנ"צ בגיחות נסיון שלהם, מרוב גודלו. הוא פשוט היה שם כל הזמן, ענק, יפיפייה, זורח בשקיעות ומהווה מחסה לעשרות ומאות הזרזירים שבאים לבקר את איזור ב"ש בחודשי האביב.
היום הורידו אותו.
זה לא בדיוק עצב, מה שאני מרגיש. גם לא אבדן תמימות . אפילו לא בדיוק אבדן.
סוג של התבגרות.
עוד כמה שבועות (3 חודשים בערך) ימלאו לי 20 שנה. זה רק עוד אחד מחבלי ההתבגרות.
*
הפינה הקבועה לעדי:
תמשיכי לישון נסיכה שלי, אני אהיה עסוק בזמן הקרוב. נקווה לראותך היום כבר, יפיפייה שלי.
*
אהבות נצח,
צרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
