| 9/2008
על בלוק נייר לבן.
זו הפעם המי יודע כמה שאני מנסה לכתוב כאן את הפוסט הזה.
איך לעזאזל לנסח פוסט שהוא גם על ההתלבטויות הקטנות האלה שהיו, וגם לספר על אילו ימים נהדרים עברתי עם אהובתי, ועם דניאל ועם אמיר, והיום כשקניתי עם אבא את היינות. איך לעזאזל לספר על כמה שאני מאושר שתשס"ח הייתה והסתיימה יפה, באה בנוח ונסתיימה באותו הטוב. בקרוב, אחרי הפוסט הזה, אני אלך ואסתכל, בלי רמאות - על הפוסט הקודם שנכתב שנה שעברה לקראת תשס"ח. ונראה. נראה אם הייתי מאושר כמו שאני עכשיו, כשעדיין - השקית הזו של היחידה להכוונת חיילים משוחררים היא זו שמייצגת הכי טוב את המצב שאני נמצא בו - האושר על השחרור, והצבעים המטורפים והפסיכודליים שהיא עשוייה מהם.
ברקע אגב, סופסוף, הEP של הלהקה שלי. בקרוב המייספייס.
בעצם מה אני רוצה מהשנה הזו כבר. להמשיך, כמו באותם רגעים במסיבה, להלך חצי עירום לפנות בוקר בתוך שכונה ריקה וחשוכה, לדעת שאני עושה החלטות טובות ולדעת שאני לא עושה רע, ושכל מאווי טוב הוא, וכך גם מעשיי. לאט לאט, להמשיך לדעת שכל הסימנים הקטנים האלו של דברים קטנים שרציתי שיהיו ויבואו - ובאו, להמשיך לראות שכל שלא רק לעצמי ייחלתי אלא גם לאחרים, ואחרים ראו את האור. אז יש לי עוד המון תפילות לעשות. וגם בבית כנסת במיוחד, יוצא שאני עוזר לא מעט. רק שלא הספקתי להתקשר לכל המליון תלמידים שלי ולשכנע אותם לבוא לקורס. לא נורא. ועכשיו חגים, אז בעייתי לחלוטין לעשות את השיעורים הפרטיים, מה שאומר שאני יוצא ב0 רווח מאוקטובר, אבל למי איכפת, לעזאזל.
חגים.
ההזדמנות האחרונה שלי להיות עם עדי לפני שהיא מתגייסת, יפייפיה שכמותה.
ועכשיו מתחילה שנה.
מתחילות הזדמנויות.
ובעיקר, בין כסה לעשור.
התקופה בה זה רק אני עם עצמי. תוהה.
האם אני במקום?
האם זה דף חדש שאני צריך, בלוק נייר חדש ויפיפייה, או פשוט להמציא את עצמי במקום אחר, או להמשיך, בנתיב הזה.
במקום הזה.
בסיבוב היפיפיה כ"כ הזה.
כי כ"כ טוב לי.
עוד לא מאוזן לחלוטין, את זה כבר הבנתי מאמנון ויחד איתו. עוד לא טוב לי בבית, עוד לא התאזנתי עד הסוף כנראה, כי עדיין ישנן קצוות. קצוות קטנות שיש לטפל בהם, שורשים קטנים לעקור, המון המון מחשבות ובעיקר חדרים מבולגנים.
שנה שעברה, אני זוכר, רציתי לסדר את החדר. לא הספקתי.
אולי השנה אני אצליח.
אולי השנה אני אצליח.
*
פינת האהבה לאהובתי:
אין מאושר ממני איתך. היה סופ"ש מדהים. וכמעט השתמשתי היום במתכון של רייצ'ל ריי (אוווווווווווּ רייצ'ל ר-ה-ייי...) אבל לא יצא.
צריך לקנות את הדה-וה-דה של פאפידיזי.
בקרוב.
*
פוסטי חפירות הבאים על עניינים אחרים או מה.
גאד , היום אני לא צריך לכתוב, אלא לאכול ולנגן.
אהבות עולם
צרי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
