השפיל, צורה מס' 7?
שפיל. יותר מדי אני משתמש במילה. אנשים עוד מעט יתחילו להפיץ שמועות: "שמעתם, צרי משתמש יותר מדי בשפיל"
שיט
חשפתי את שמי האמיתי. עכשיו כולכם תוכלו לחפש בספרי הטלפונים הזהובים שלכם ומה תגלו?
"שרברבים (ע"ר)"
כן כן! האמת המרה! |
| 10/2008
דילמה מוסרית לעשרת ימי תשובה
קוראים יקרים, קבועים ולא קבועים, הגיע הזמן לשתפכם בדילמה שרובצת עליי לפחות שבועיים.
כידוע לכם, במשך חודשיים כבר אני משמש כמורה לפסנתר לבחור נחמד שהגיע לפרקו הנאה - בן שש-עשרה אביבים. בחור מצויין. קצת לא שומע טוב באחת האזניים, אבל בסה"כ אנחנו מדברים על אחד הבחורים הכי כנים ואמיתיים שיצא לי לפגוש, חמוד מאד ועם המון אמביציה - קצת עצלן כמו שאני הייתי - וכשרוני. סיכמתי עם אמא שלו, שכר מורה של 60 ש"ח לשעה. שעתיים בשבוע. מה שאומר, סוף חודש היה אמור להיות לי תלוש דמיוני של 480 ש"ח.
הכל טוב ויפה. השיעורים מתנהלים יפה, אמנם אני יוצא לא בסדר ומאחר כשניים-שלושה שיעורים, אבל מה לעשות. ענייני תחבורה ומה לא. סרט לא נעים. סרט לא נעים בכלל.
והנה מגיע החלק הבאמת לא נעים. אח שלו, כמעט באותו הגיל שלו - חולה סרטן. חדש מאד, מהחודשים האחרונים ממש, ששמעתי על הבשורה דלא מזמן. סרטן הלימפה. הוא ישרוד את זה, כולנו יודעים, כולנו בטוחים שהוא ינצח את זה כמו מלך, אבל..
זה לא נעים אף פעם לשמוע את זה.
האם היא חד הורית, בבית באחת השכונות המאד בינוניות אם לא נמוכות בב"ש. אלוהים יודע במה היא עובדת וכולנו יודעים שהיא על צ'קים דחויים לכל מה שצריך. איך אני יודע את זה? באמצע שיעור היא לקחה אותי והוציאה אותי לראות את המקום החדש שהם בונים לו.
כן, אין לה יותר מדי אתיקה או תפיסה של מה זה שיעור פסנתר (ככה שבאמצע שיעור היא בכיף שמה "ערב חדש" בווליום מטורף או צועקת או מפריעה חופשי בדיבורים על דא ועל הא), כן, אין לה בעיות לצעוק עליי שאני מאחר כשהבן שלה -לא עובד- לקראת השיעור שלו בשיט (!) ומאחר והוא עדיין צעיר זו גם מעט אחריותה. בסדר. אין כעס.
והנה, מגיעה שעת השכר. ואני באוטומאטיות, כאילו לא מבין מדוע, במקום ה-480 סוגר איתה על... 270.
חצי.
חישבתי את זה. במקום ה-60 לשעה, זה אומר.. 33.5 בערך. יותר ממינימום, אמנם.
אז מה הדילמה?
הרי מצד אחד יצאתי גומל חסד - ידעתי שלמשפחה קשה לשלם, ידעתי שיש ילד חולה סרטן, אם חד הורית, ואני עוד מאחר לשיעור - אז הקלתי, עצמתי עין ואמרתי "יאללה." - והרי לכם מעשה חסד.
מצד שני השפלתי את מעמדי יותר ממה שאפילו התורה מרשה לי. אחד הערכים הקריטיים יותר בתורה ובתושב"ע הוא ערך הזמן שלך, וההערכה העצמית שלך גם ע"י דברים יחסית חומריים אבל עקרוניים - בעיקר השכר שלך. לפי מספר הוגי דיעות ומספר דיונים בתלמוד ואם אני לא טועה גם בכתבים המאוחרים יותר (ובטח ובטח ע"י הרמב"ם וממשיכיו) - כך לא עושים צדקה. אם אתה משפיל את עצמך, הווי אומר - שלפני שעשית בכלל מעשה טוב כלשהו, עשית עוול לעצמך. ולפי הטענה המפורסמת של "אם אתה וחברך במדבר, ויש לך מים שמספיקים לאדם אחד, אבל הם המים שלך - אתה הוא שתשתה אותם" - קודם כל עלינו לדאוג לעצמנו.
אמא הוסיפה על זה דבר נכון. אני במצב בחיים שע"פ ההלכה ואפילו לפי החיים שלי אני חי מיד צדקה וחסד. מעל בר-מצווה, מעל ח"י שנים? אני חי מיד הצדקה של ההורים שלי.
אם כך הדילמה היא האם מה שעשיתי היה נכון.
האם באמת תרמתי צדקה וחסד, בידיעה שהעוד 200 ש"ח האלה עלולים לעזור לה לסגור את היום, או -
האם פשוט השפלתי את עצמי?
גמר חתימה טובה. פוסטים רגשניים אחרים יבואו בהמשך.
*
הפינה המוקדשת לאהובתי:
מקווה שהשושנים לא היו מכוערים מדי. אבל הייתי חייב.
מתגעגע נורא.
*
אהבות עולם
צרי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
