כתבתי בזמנו, עוד בצבא, אפריל 08', פוסט על איך שאני מדמיין את העתיד שלי. הוא כמובן, השתנה לגמרי. עברו אוטוטו 8 שנים מאותו פוסט, כמה חודשים וזה יהיה 8. הספקתי בנוב' 14', לפני שנה, לכתוב פוסט דומה לזה. לא המון השתנה מאז, אבל לא מעט השתנה. נניח בת זוג חדשה שאני לחלוטין מאושר איתה, בלי כחל ושרק, בלי "יש בעיות שצריך לעבוד עליהם" בקשר או מה. לא משנה.
עכשיו, כשאני בספריה בבתה"ח, מבזבז יום חד גוני ומיותר נוסף בסטאז' המקולל הזה, אחרי ששליש ממנו באופן כללי וחצי מהזמן שלי בבתה"ח כבר עבר ב"ה, אין לי אלא לתהות על עתיד כזה או אחר.
התעוררות נפלאה לצידה. בדיוק כמו הבקרים עכשיו. למען האמת אני לא רוצה להיות בדירה אחרת מהדירה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. המיקום מושלם, העיצוב בול, יש מקום לקליניקה ואפילו למקום לקבוצות. נוכל לשים שם מיטת טיפול אם אני באמת אלמד שיאצו/מסאז'ים כמו שרציתי ולו רק כדי לפנק אותה, אבל אולי גם להפוך את הטיפול אצלי לטיפול הוליסטי יותר. שני החתולים.
קצת יוגה/טאי צ'י של בוקר. אולי גם תפילה קצרה.
יום אחד של מטופלים. בעדיפות, אוטיסטים. אולי אפשר לרווח על כלל השבוע, אבל כעיקרון, הרעיון זה שיהיה יום אחד שיהיה אפשר לרכז את כולם.
יום אחד של קבוצות. זה על בטוח אפשר לרכז ספציפית. בתקווה שיהיה אפשר לעשות המון בבית. טבעונותצמחונות זה זוגתי, אבל אני אוכל לעשות בכיף על הרזייה מבוססת בודהא/טאו, הורים לאוטיסטים מדברים על הקושי שלהם, ועוד.
יום אחד של קידום אפליקציה או פרוייקטי בריאות ציבור וכיוצב'.
יום אחד של ייעוץ לחברות מזון, אפליקציות כמו שעשינו בUCHANGE ואחרות.
יום אחד של כתיבה, מוזיקה, דוקטורט וחקר בסוציולוגיה/פילוסופיה/מה שיזרום אחרי המאסטר הזה.
הערבים יהיו עם הנוסחא הרגילה. לצמצם תאורה לאדום, לשים דאוןטמפו או רביעיות של שומאן או משהו רומנטי אחר, לפתוח ספר - הטריאדה הרגילה שלי, שירה, פרוזה, פילוסופיה/הגות/משהו מקצועי.
כל יום מאמר. בדיון עם הבתזוג כי בשביל מה היא שם.
להשתדל כמה פעמים בשבוע לעשות לימוד. מול דבר מלכות.
ימי שישי בטקס הקבוע. להתעורר לקפה ביתי עם המוסף של הארץ, בתקווה שיעשו את התרבות ספרות שלהם מוכן לקריאה בטאבלט.
טקס שישי קבוע בשוק הכרמל כמו שאני אוהב - קפה במאה, קניות ירקות מגניבים או דברים שאין בד"כ או סתם בשביל האווירה, קצת בקלאווה אולי או אריפס, וכמובן ליטר ויותר בבירבזאר.
כל שישי לעשות את הדברתורה תזונה. להפיץ דרך הקהילה. ודרך הפייסבוק.
כל כמה שבועות להרים סרטונים. לבנות את המותג.
לכתוב. לא יודע אם לפרסם. פשוט לכתוב.
להקליט. לפתח את הבנדקמפ או לעשות אתר שפשוט מרכז את כל היצירה שלי ואיכשהו להוציא את זה.
לפרוש מהתמלול לנצח.
להקים משפחה? נההה. יש יותר מדי דברים לעשות.
ודווקא לא כתוב כאן איך אני אכבוש את העולם ספציפית.
אולי כי פחות בא לי לכבוש עולם,
כמו שפשוט בא לי להתעמק, לכתוב, ולטפל.
כ"כ נפלא, כ"כ כ"כ נפלא לטפל, לעזאזל.
כ"כ.
אהבות עד
צרי
(צריך עריכה נראה לי. אה,פאקאיט)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
