אם יש משהו נפלא בלמידה האינטנסיבית הזו היא השילוב האינסופי שנכפה עליי ושאני כופה על עצמי. חבל שכפייה כאן נשמעת כמו מילה כ"כ נוראית כשבעצם לא, הכפייה הזו היא רצון מוחלט שלי שאין מאושר ממני אליו.
בבוקר אני מתפלל, ופותח בלימודי תורה טובים. הייתי לומד גמרא אם הייתי מבין בזה קצת יותר. יהיה לי זמן - נלך לשיעורים מסודרים שלה. רש"י, תניא, רמב"ם ולייבוביץ' (נחמה) אני ילד גדול מספיק לבדי. גם שאר הפירושים אני מספיק חזק בהם גם לבד.
ואחרי זה לימודים אקדמאיים. אינסוף של כימיה, ביולוגיה, קצת פיזיקה וחדו"א וכמה דברים טובים על תזונה. כרגע, סמסטר א', כמובן, הרוב זה בערך כמו כיתה יא' של ביולוגיה, כימיה, ופיזיקה של כיתה י'. לפחות המרצה חתיך בפיזיקה, המרצה מצחיקה אחושרמוטה בכימיה, ובביולוגיה.. יהיה פסדר.
העניין הוא שכל הדברים מתחברים. כשאתה מתחיל לחבר פעולות אינסופיות בין מה שקורה לך בגרעין (תת גרעין ידרוש ממני פיזיקה ברמה שיקחו לי כמה שנים טובות להבין) למולקולה, לפולימר, לאברון, לתא, לרקמה... וכן הלאה. זה מהדהד. אתה מוצא אינסוף הקשרים בין הכל, להכל, להכל.
אתה לא מפסיק להתדהד עם זה - to resonance - לא להפסיק. כל מקור ידע לא מפסיק לשגע אותך. אני חושב שאני בכאילו עצירה יצירתית מרוב עומס, עומס יתר של ידע חדש-ישן-חדש והבנה חדשה שלו. אמנם מאז כיתה יא' לא עסקתי במולים, חומצות ובסיסים ומשפטי לה-שטלייה וכו' אבל לראות אותם שוב, מעיניים מעט יותר בוגרות, עם לפטופ, מצגות, ושאר העזרים הבסיסיים - פלוס שאתה מתקתק את החומר הזה קצת הרבה יותר מהר משנה אחת.. אתה מוצא את עצמך במקום הרבה יותר רלוונטי.
היום גם שמתי לב זה שהיכולת המוזיקלית שלי ממשיכה להדהד בהרמוניה עם זה. אני רק מקווה שאין זו אחיזת עיניים זמנית כי אם משהו שילך עמי באמת. אני לא רוצה לוותר על אורח החיים היצירתי שלי לחלוטין - בכל זאת, כל סטודנט צריך את מקור השפיות שלו אל מול החומר, כמה שהחומר מעניין או מושך.
לא שאני משתגע.
הדבר היחיד שקורה הוא שאני מתעייף. אבל בתחילת שבוע שני כמה הגיוני להגיד דבר כזה.
הכל עוד פתוח, הכל עוד נפלא, כנראה משיג פטור שלישי, והסופ"ש אצל האישה הנפלאה והגאון שלי. אעה, איזה גאון, איזה גאון. עולם, אתה עוד תשמע על החוקרת הזו.
תשמע עליה המון.
אם ירצה ה' גם נצליח להתקמבן ולעשות קצת שיעורים פרטיים לחבר'ה, ויהיה בסדר, אני מקווה.
יותר משאני דואג לי אני כן דואג לשאר החבר'ה. בכ"ז. להם אין את כיתה יא' חקוקה היטב, וכתיבת 120 מילים ויותר לדקה על עיוור בשתי השפות שחוקקת להם שיעורים שלמים בתודעה.
רק נקווה שזה ימשיך ככה שאר השנה. כרגע זה מצב שאני זוכר חלק גדול מאד של ההרצאות, בגלל פעולת השינון הכפולה, כמעט בע"פ.
רק למצוא פתרונות קפאינים יותר, והחיים יפים אפילו יותר יפים מבד"כ.
וואו, חופשי כמה שהם יפים.
אינסוף תובנות. בע"ה, בגיל הנכון, בזמן הנכון, עוד נתרגם אותם לדברים אפילו עליונים יותר.
אשר לעכשיו, יש עוד חומר לקרוא, אפילו שלא צריך.
:)
לילה מדהים.
אהבות עד
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
