לפעמים כשמעצבן לי מאד, וכשיש לי ימים שאני מצטיין בהם באי עשיית דבר פרקטי ליותר מדי זמן (למרות שהתקדמתי בצעדים בינוניים בכל מיני מטלות, וכאלה), אני חוזר לבלוג כדי לשגות בסנוורין ולהתל בגילופין אודות דברים תפלים וטפלים שהם קריטיים.
ולא סתם עמיתתי וידידתי כנראה הדביקה על הוול שלה או שלי או משהו כזה איזה הרצאה שהולכת להיות על איזה אחד שעשה לעצמו רשימת חלומות והספיק להגשים אותם. גם אני הספקתי להגשים כמה משלי. גדולים וקטנים.
אבל עכשיו אני רוצה לשגות כמו שעשיתי לפני כל מיני פוסטים, לפני המון שנים למעשה, הנה, בפוסט המעולעל הזה.
אז מה אני רוצה בעתיד.
בעתיד אני רוצה להתגורר אולי עוד קצת פה לפני שאני פותח משפחה. כנראה איתה. כי כבר די, 4 שנים, הולך טוב, התקשורת מצויינת, יש כמו תמיד בעיות אבל אנחנו לא באמת רבים, כן משלימים ומכילים, וכאילו, טוב. אז בשביל מה לנסות לחפש אחרות? בטח כשכל מתחרה אחרת בסופו של דבר נעלמת לתוך דפי ההיסטוריה בתור ידידה-טובה-או-משהו-כזה ומוצאת את האושר שלה בשדות אחרים. וטוב שכך.
בכל אופן,
להמשיך כאן.
אבל להיות כבר עם ה-M.Sc. המחורבן הזה, וגם הRD המחורבן יותר הזה (כלומר, תואר שני וההסמכה של משה"ב להיות תזונאי מן המניין ולא רק יועץ בריאות או אוטוטו תזונאי כמו שאני כיום).
מצחיק, אני מסתכל על הפוסט הזה שם ומבין שלא מעט מזה כבר יש - דירה, יש. בר ביתי - סוג של, יש. פינת הקלטה ביתית, גרועה אבל עובדת - יש. בת זוג להתחבק ולהתנשק איתה, יש. עבודה ולימודים, יש, בערך. כלומר, יש כבר לימודים, ויותר מזה. עבודה יש בעיקר חלטורות. מרוויחות, כן, אבל חלטורות.
ומצחיק, כי כתבתי שם שאני אלך ל4 שנים רפואה משלימה, ואיך שהשתחררתי או ממש כשהייתי אחרי הפגישה עם המטפל שלי אחרי מה שקרה אז באוגוסט 08' כשהתחלתי את תהליך השחרור בצורה, אמממ, מפתיעה - אז רציתי באמת להתחיל ללמוד שם. כלומר, להתחיל ללמוד ברידמן 4 שנים.
וההורים התעקשו, לא, אתה קודם תלך לאקדמיה, תרצה אח"כ, תלך לרפואה משלימה. בואנ'ה, הם שיחקו אותה וצדקו. בזכות הצעד הזה, למעשה, התחלתי ללמד ברידמן במקום ללמוד שם. טיהי.
מי יודע, אולי גם נלך ללמוד. טווינא או שיאצו יכולות להשלים אצלי מכלול טיפולים מעניין מעבר לייעוץ תזונתי וללייפסטייל.
למרות שכל פעם שאני כותב שאני רוצה להתחתן עם מישהי בבלוג הזה אני נפרד ממנה. זה, או שאני בן 16. כלומר כותב בבלוג הזה. כלומר מבולבל.
כן.
בליאט.
רגע, מה?
אז כן, חלומות.
אז רשימת החלומות כרגע זה לסיים את מה שהתחלתי - תואר שני, לימודי ערבית ולימודי רוסית. כולם IN PROGRESS כרגע, וגם הגרמנית ב-DUOLINGO. שזה כיף. עוד לא יעיל אבל כיף.
כל אלו יסתיימו עם הזמן ועם התהליכים, בדיוק כמו שהתואר הראשון הסתיים.
ואז:
* להפוך את BetterLife או איך שלא נקרא לזה למציאות. טיפולים, הרצאות, ומידענות.
* וללמוד מידענות בין השאר.
* להמשיך להרצות ברידמן את הטריליון קורסים שהם נתנו לי, וגם בביה"ס למקצועות הספורט.
* לפתוח את הקורסים של עתי"ד, בב"ש, כמו שחלמתי תמיד - להפוך את כור מחצבתי או צור מחכבתי או וואטאבר, למעצמת תזונה מעבר למקום-שני-ליגת-העל שהיא כרגע.
* לפתוח קליניקה. אם הכל ילך חלק, משותפת שלי ושל טל. אם לא - אז כחלק מBL. אבל קליניקה.
* ולטפל באוטיסטים כמו שהבטחתי לעצמי וכמו שאני מתכונן לזה.
* להקליט. ללמוד להקליט רציני ולהקליט. התחלתי כבר דברים, אני יכול לעשות דברים, למה לא לעשות אותם? אז לעשות.
* לסיים ללמוד פלמנקו על הגיטרה. או יותר נכון להמשיך את המסע לשם בצורה רצינית.
* אולי דוקטורט באמת בקטע הפילוסופי? או סתם לכתוב על זה מלא.
* ללמוד את שאר השפות שיש לי שם משמאל. כרגע לפחות 3 חדשות (ערבית, רוסית, גרמנית) בתהליכים כאלו ואחרים? יופי. להמשיך.
* כל הזמן ללמוד. מעבר לשפות, את שאר הדברים שאני רוצה לדעת. לא יודע אם אקדמית או לא ולא קריטי לי אם אקדמית או לא. פשוט ללמוד ולדעת.
* להקים את המנזר. לראות איך ממדלים את זה עסקית.
* להקים את האפליקציות. לראות איך ממדלים את זה עסקית. כלומר לחפור למי שצריך ולשבת לאנשים על הראש. בטח גם כשנחומי יחזור מחו"ל כפרה עליו.
* לעשות עם אספי את הסרטים יחד עם ינאי והחבר'ה. המודל העסקי כבר קיים. רק להוציא את זה לפועל.
* להוציא את המחזה עם חלי. כלומר, הוא יוצא, זה רק תלוי של מי לעזאזל הבמאי.
* להוציא איתה עוד מחזות.
ולראות איך כל אדם אחר שאני פוגש, אני עוד מנצל לפרוייקט מגניב כלשהו במשהו. לאדע. דברים בד"כ באים באקראיות ונשמרים להמשך, זה מה שיפה בלצאת החוצה מדי פעם.
או, כמו היום,
להשאר ולשתות את החליטה המגניבה של הפרע והתהירוק. יאעי.
כן.
זה נראה כמו רשימת חלומות יותר עדכנית.
מצחיק שאת חלק מהחלומות שקודם דיברתי עליהם הצלחתי להגשים בצורה מעניינת.
ומצחיק שחשבתי אי פעם שמשכורת של 6 היא דבר גבוה או רלוונטי.
לעזאזל חיים זה מעפן כשאתה מבין שאתה צריך לדבר על משכורות קצת יותר רציניות בחיים האלה בשביל, אמממ, להתקיים נורמלי וזה.
בע?
בע.
לא נורא.
אהבות עד
צרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
