| 12/2008
מדריך השפיל לבאר-שבעי המתמצא בנבכי הטילים
אזרחים, לא אנאלפבתים, אנשי מערכת הביטחון (הישראלית או האחרת), ובעיקר -
בארשבעים!
עומדת בפנינו תקופה לא פשוטה אך מפוארת בתולדותינו בתור עם זר ומשונה. הפוליס הבוהקת שלנו עומדת בפני סכנת הכחדה. מה הפעם? בחירות המוניות? בריחת הסטודנטים? נערות ליווי עם כלבת? בדואים, כרגיל? לאו, לאו!
איום הטילים לא מהסס להתעסק עם תושבי השכונות, והספרטה הקטנה של הדרום תעמוד בפני אחד האתגרים הרציניים שלה, לא כל שכן הקווקזי שעומד בראשה (אותו, ברצינות, אני מעריץ).
אנו מצטרפים לעול הנושב בערפם (שוב ברצינות) ומכריע את חייהם של כל תושבי עוטף עזה, שדרות, אשקלון וסביבותם - עם גזרה נמוכה ואצבע שלישית מופגנת היטב. על כן, אזרחים יקרים, אזרו חלציכם כגבר, אשאלכם והודיעני - מה עשיתם על מנת שתעברו את תקופת גוג(ו) ומגוג הבאה עלינו לבלבלות-חושרמוטה?
לא תדעו? הנה מספר דברים שאולי יעזרו לכם, ב -
מדריך השפיל הרשמי להתמודדות פרונטאלית (או כל מילה אחרת) עם איום הטילים המתקרב!
ואפשר גם לקרוא לזה נוהל.
אל תשאלו אותי.
הבה נתחיל.
נהלים כלליים
א. באר שבע היא עיר, שהייתה מנותקת ולא מנותקת מהמציאות הקוסמולוגית-פוליטית במשך כל השנים. בוצעו בנו מספר פיגועים, אבל זה כלום לעומת הדקירות של הקווקזים מנחל בקע. זכינו לאיומים רבים ולפחד מהסקאדים במלחמת המפרץ, אבל זה כלום לעומת צחי המניאק בפורום. ובעיקר, נטל הבדואים תמיד רבץ עלינו. על כן, זכרו תמיד!
להאשים את הבדואים בהכל!
יופי. זה כבר מוריד את רוב הצרות.
ב. הסיכוי האמיתי שיפול טיל, או אבן, שלא במקומה מהעיר הוא מינימאלי, זאת בגלל כמה שכבות ההגנה המוניצפליות -
* השכבה הקדושה - אורו של הקב"ה המגן עלינו תודות לפעולות האנטי-הומו של זכריה אוהב שלום, וקריאת התהילים הבלתי פוסקת של שכונה א'.
* השכבה הכימיקלית - הריחות המפעפעים אלינו מרמת חובב ושאר המפעלים מצליחים לגרום לתהליכי התפרקות חומציים/בסיסיים פונדמנטליים בכל עצם-זר שמנסה להגיע לעיר, על כן גם חייזרים לא באמת מצליחים לנחות בעיר הזו.
* השכבה הקונספטואלית - על אף שלעיר יש הרבה מה להציע, והיא לאט לאט מנסה לחולל מהפכת תרבות שקטה (כן כן), ומצליחה להפוך להיות מרכז.. כזה או אחר, של הדרום, ובכן, לאף אחד לא איכפת, כנ"ל לגבי דברים מעופפים ומתפוצצים, לדוגמא.
* השכבה הסוציואקונומית - שכונות כגון ד', ג', ו' וכמובן נחל בקע, מלאות בחברה טובה. כ"כ טובה עד שאם אתה בטעות אומר משפט שכולל את "אמא" שהיא לא שלך, ובכן, עלולה להתלקח, נאמר, שריפה, או פיצוץ כלשהו, נאמר. כך שאם קסאם, גראד, או כל וודקה-זולה-בתור-טיל אחר מגיע לטווח מינימלי עם השכונות הללו - ובכן, אני מרחם על השולחים. כי ביז'ו/ש-לום ימצאו אותם. ואני לא ראיתי לא שמעתי כלום, אדוני השוטר. באמת.
ג. למי איכפת שנופלים פה טילים לעזאזל?! גנבו לי ת'טויוטה אתמול! כוסאממאמא של הבדואים האלה, יודפויומאת, ועכשיו גם נגמר הסייל בקאסטרו! מה אני אעשה, מה?! מה אני אעשה?1 אין לאן לצאת! בפאבלו שוב מצאו קטינות, שוב סופ"ש אז כל הסטונדטים חזרו לאמא, נו, יודפויומאת, מה אני עושה, מה?! מה הטיל הזה קשור מה!?
מתוך היום-יום, במיוחד ברחוב
נאמר ואתה הולך ברחוב ומתחזקת האזעקה. השמיים מתכסות שחור ופרשי יום הדין מגיעים בדמות צינור מתכת פלשתי, להלן מספר נהלים -
א. הקשב היטב לאזעקה, וכוון ידך למשפעה, ותגרד. ממש הרבה. הטיל הנ"ל לא ממש יבין מה הוא עושה שם, ויחליט לשאול מישהו אחר מה השעה.
ב. אל תשכח את השמיכה מלאת הפייטים שתגן עליך! תמיד טוב לצאת עם שמיכה מלאת פייטים לרחוב, במיוחד אם היא בצבע ירוק.
ג. עוד אמצעי הגנה יעיל מדשן-בתוך-צינור-מעופף הינו שלט ענק עליו רשום בערבית - "אנא מן א-חמאס, ואנא אקטלו כול אל-אישראילין!", עדיף בירוק-לבן נונשלאנטי. אפשר גם לשיר את שיק-שאק-שוק כאשר שומעים "צבע אדום".
ד. במידה ונופל דשן-בתוך-צינור-מעופף בקרבת מקום, תתעשת, ותתקשר כמה שיותר מהר לשבע או לכלבי. תקבל ממש אחלה דיל מעזרא וציון בתמורה, וכמובן, אל תשכח לאסוף את הברזל. אתם יודעים כמה הוא שווה?!
ה. תקראו תהילים. זה מביא הצלחה, ברכה, ישועה ונחמה.
נאמר וירדת למקלט
א. אל תשכח לשיר הבה נגילה בכל פעם שישנה אזעקה.
ב. הבא עמך - צ'ילום, חומר לכמה ימים, גיטרה, אקורדיאון, ואת הספר "על מסילת הברזל: סיפורי רכבות מעניינים 1888-1920, כרך ג' מתוך י"ט" ביידיש.
ג. למה? הצ'ילום והחומר יעשו מזה אחלה דבר מצחיק, הגיטרה והאקורדיאון יוכלו לתת ליווי נפלא להבה נגילה, והספר ביידיש? ירדים את כל מי שצריך תוך כמה שניות, ויעביר את יום הדין הזה במהירות מסחררת. מנסיון.
ד. אל תהסס מדי פעם לצאת לנשום אוויר כדי לצעוק לגילה השכנה מלמעלה, שתביא קוסקוס.
ה. תקראו עוד תהילים. זה מביא המון נחמה, ברכה, ישועה, תשועה, תרועה, תרו תרו תרועה.
יצאת לקרוא לגילה וסימה לבוא ולהביא קוסקוס, ולא לשכוח את הספינג', וספגת פגיעה
א. תקרע מצחוק ותגיד - "וואו! נפגעתי!!!"
ב. תמשיך להגיד את זה.
ג. שלח SMSים למי שאפשר (לא לשכוח להצביע לשפרה).
ד. תדבר עם כלבי/שבע/ידיעות (טפוי מעריב, אשכנזים מתים), שיארגנו עליך אחלה כתבה.
ה. תתקשר לוווה, רוסלן, משה, אסולין וט'יומה. מישהו התעסק איתך. זה לא בסדר. מישהו צריך לסדר את העניין.
ו. תסיים את מזמור קי"ט, פעמיים. וחצי.
אתה באמצע סקס, ולפתע - צבע אדום! מה עושים?
כלום. תמשיך להזדיין.
(ותקרא תהילים)
הצעות יעול
א. בישיבה עם ראשי תנועת חב"ד בעיר נתהוותה מסקנה קריטית - דהיינו - לשנות את ניסוח אזעקת "צבע אדום" ל-"חמאסניק אידיוט, מנסה לפגוע. חמאסניק אידיוט, מנסה לפגוע."
ב. במידה ולא היו נפגעים אך הייתה נפילה של עב"ם-דובר-עזתית, יש להפעיל אזעקה נוספת שניסוחה - "פספסתם, לוזרים, פספסתם, לוזרים.."
ג. יש להכניס לנוהל את עניין ריקוד הפאניקה (להסתובב סביב עצמך עם פה פעור ולצעוק "אמא אמא אמא" במנגינה של הבה נגילה) בתור קונספט יישומי.
ד. לרשום בענק מעל השכונות ד' ונחל בקע את מספר הנדקרים, נפגעים, נעלמים (אבידות בנפש כלליות) בשכונות הנ"ל בענק מעל הבניינים. אני לא בטוח כ"כ שיהיה נוח לטיל לפול שם כשהוא יודע עם מי הוא מתעסק. בכל זאת, מה.
ה. להוסיף מלבד תהילים גם כמה יהי רצונים, ואם אפשר, קריאת שמע על המיטה עם ברכה לחיילי המדינה. הרב עובדיה אמר.
כולי מלא תקווה שהצינורות המתפוצצים לא יעברו את רהט באמת (אירוני על מי הם יורים, לא?), כולי מלא תקווה שלא נשמע על עוד אבידות (לא אצלנו לא אצלם) ושיגיע שלום גדול ונפלא בעולם.
בינתיים, אני מחפש פרטנר לדף יומי, ורש"י.
תהילים זה באמת כיף.
אהבות עולם
צרי.
| |
החלטות, שינויים, שאר הדברים הטובים.
הגילוי הגדול ביותר של החודש הזה הוא האין-רצון החדש שלי. וכי למה אין רצון? אין לי חלומות יותר? אין לי דברים להשיג? אין לי יעדים?
לא. אבל אני חותר לשם.
*
השבת הזו הייתה לחוצה. בעיקר לקראת הלימוד הגדול שהרמנו כולנו, צוות של חמישה, לכל הקהילה שבאו (40 איש בערך). כולל תפילה בשבת בבוקר, עם 4 עליות שמתוכן 2 זכרתי בע"פ בערך מגיל הבר-מצווה (מתנות ראשי השבטים בפרשת נשא, והעלאת קורבנות ר"ח בפרשת פנחס), ו2 עליות מאסיביות שלא ידעתי מאומה.
אבל הגשמתי דרכן חלום ילדות, שרווח בדמי מאז הייתי בן י' שנים - לקרוא את השם שלי שלי (צרי) בתורה, בקול גדול, ובספציפיות, את הזה שמצוי בפרשת מקץ ולא בפרשת וישב. ומה ההבדל? בפרשת וישב הוא בשווא נח ולא בקמץ קטן (דהיינו, צְרי) ובמקץ הוא בקמץ קטן - כמו שאומרים את השם שלי - במלרע, עם הברת O בריאה.
ואכן, נעשה נס לשושנה-הבלונדית-משהו והעליות זרמו לי נפלא (וגם אבא עזר והיה גבאי שני אז בכלל), וגם את הפסוק הנ"ל בפ' מ"ג, פס' יא' למעשה - הקראתי, ואף ציינתי בחצי בת שחוק את העובדה שאני קורא את השם שלי, שבעצם אותה הקריאה עצמה, היא היא המקור לשם הזה.
אכן חלום מוגשם.
הקראתי גם את ההפטרה שלי, שהייתה הפטרת הבר-מצווה. ה-הפטרה הראשונה EVER. היה נוסטלגי. 7 שנים שלא קראתי אותה מול קהל אם בכלל נגעתי בה.
היא נפלאה, נפלאה כ"כ. סוף פ' ב' של זכריה וממשיך עד פ' ד', כולל האמרה הנפלאה כ"כ - "..לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות.." (זכריה, פרק ד', פסוק ו').
הקהל כמובן שר לי מזל טוב אח"כ וכל מיני שירים אחרים ליומולדת (הרי זו פרשת היומולדת שלי, והיומולדת העברי היה ביום חמישי הזה, נר רביעי).
איזה כיף.
*
הפעילות הייתה 90% מהמתוכנן. ה10% הוא הפיוט שלא הספקנו להעביר בגלל לחץ מנהלת המקהלה שהחליטה שלא בא לה שנשיר, כי זה גונב את זמן השירה שלה.
לא נשתמש בלשון הרע, אלא פשוט נאמר - מה שזורם לה (!)
העיקר, אחרי זה עלו כולם, שיחקו משחקים של ילדים קטנים סטייל תנועת הנוער, ולאחר מכן הלימוד שלנו זרם. אז מה היה הלימוד?
חילקנו את האולם הגדול למעלה לחמישה חלקים, ופיצצנו בנרות ברמות. כל אחד מהחמישה חלקים היה איזור תרבותי שלם, מקושט במינמליסטיות-נטולת-תקציב אבל עדיין בתחושה של משהו. וכמובן, מוזיקה מעורבבת - של מה?
של חמשת התרבויות שהצגנו, למעשה. חמישה חגים של חמש תרבויות שונות מהיהדות - ואפילו די רחוקות גאוגרפית. התרבות הפרסית, הבודהיסטית, ההינדית, הסינית והקלטית.
לפרסים יש את צ'האר-שאנבה-סורי (יום רביעי האדום) שנחגג בסביבות סוף השנה הנוצרית / סוף השנה הפרסית (סביבות דצמבר בין השאר), הבודהיסטים חוגגים את יום-בודהא על ה21.12, ההינדים חוגגים את הדיוואלי (וכל הודו איתם) בין סוף אוקטובר, לסוף דצמבר (כל שנה תאריך אחר), הסינים חוגגים את הדונג-זי ב21.12 והקלטים והנאו-פאגאנים חוגגים את היול' ב-21.12. נר ראשון השנה, אגב, היה ב21.12. מצאתם את המשותף? יפה.
אז הצגנו להם את עיקרי החגים, כל אחד בתחנתו, בתוספת פעילות קטנה וחמודה, ואחרי כמה עשרות דקות, ריכזנו הכל בלימוד קצר, שמקשר הכל לחנוכה ולקונספט הזה של אור מול חושך, וכד' וכד'.
היה מתומצת, נאה, וקיבלנו את המחמאות הדרושות לנו כדי לצאת בתחושה הכי חיובית בעולם.
אין ספק שאני מאושר מזה.
יש לי צוות נפלא ומגובש שם, בקהילה, שאני רק מקווה להרחיב איתו את מעגל האנשים בקהילה, ומי ייתן ויהיו עוד אנשים נפלאים איתנו.
אבל גם אם לא, עובדה. חמישה אנשים שכבר 2 פעילויות השנה הוגדרו כהצלחה לא מינמלית, והיד נטוייה. תודה לכולם.
*
כשלקחתי את ספר התורה השני יחד עם אבא (הוא היה הש"צ) בהכנסת/הוצאת ספר תורה, אמרה לי הלנה, זקנה ארגנטינאית חביבה אך צעירה בנפשה שהיא מאחלת לי רק טוב, ברכות, ושאני אגשים את כל החלומות שלי.
אמרתי לה שהגשמתי כבר את כולם. ואם לא הגשמתי, אז הנה, אני בדרך.
ואין צורך לדבר על זה יותר מדי.
כל הדברים שאני רואה שקורים קורים מעצמם וימשיכו לקרות.
*
פחות כוסאמק אחד! משרד הרישוי אשכרה עשה נס ושלח אליי את הטופס הירוק הנחשף. הודו לה' כי לעולם חסדו. בירכתי יחד עם אבא שהחיינו על זה.
ברצינות.
*
אחר מבט ממושך ותפיסה ניצחת שלא רק את השגרה שלי צריך להבריא (והיא בתהליך מתקדם, ברוך ה' השבח לו), אלא גם את סביבת העבודה שלי. את חדר העבודה (למי שמכיר אותו) א י ן סיכוי לסדר בעולם, כי אני ואבא בהרמוניה כאוטית מוחלטת.
אבל לחדר שלי יש סיכוי.
4-5 שקיות זבל שגיבות זרקו הררי זבל, ניירות, דיסקים (בקילוגרמים), וכל שטות אחרת החוצה אל הזבל. הספרים והאינציקלופדיות העתיקות העתיקו מקומן, והמדפים התנקו ועברו. השידה עוברת. מיטה חדשה תקנה (זוגית, אי"ה וההורים), נוסיף כמה תמונות אולי, נשנה תאורה בדחיפות יתרה ונהפוך את המדפים היתומים שנותרו למדפי אלכוהול שנקנה בין החודשים תודות לתקציב המתחדש והבא עלינו לטובה.
אכן, ניחוח של שינוי באוויר. אך כידוע לרבים ממכם, אני נטול חוש כזה, על כן אני רק מרגיש את האבק שהצטבר בכ"כ הרבה שנים.
ובינתיים אני דר בתוך כאוס מאורגן היטב. ועובד בתוך אחד דומה לזה, רק שהלז (חדר העבודה) לעולם לא יסתדר או יתנקה. ככה זה כשיש אבא שיש לו יותר מדי תחומי עניין שהוא מבין בהם באמת טוב, ולו בן עם יכולת אירגונית הזוייה מאד ותאווה לכתב.
קורה.
*
אז עכשיו שוב בדרך לאמנון, לדבר איתו על כל מה שקרה עליי, וכל מה שעובר, וכל מה שזורם.
וכל מה שיקרה.
ואולי גם דרכו לנסות להתנתק מהעצמי, מהאגו, מהחיפוש-אחר-האני-אני-אני שכבר מצאתי בכל פינה וכל חור ואין צורך לחפשו יותר.
אין צורך לחפש.
גם אין צורך בלתת.
המטרה עתה,
היא שלא יהיה צורך.
*
אהבות עולם,
צרי.
| |
For Dana's Bat-Mitzva
Dearest Dana! If you're seeing this, I was very happy to hear that you decided to preform your ceremony in BeerSheba, with us, with our congergation. If you could read hebrew, you were able to read here on my life, and etc. Intersting? perhaps. Ask my readers, they will probably have an answer for that question. Yet, I do believe we may have some things to talk about, and so on. Please do visit us again. and Once you'll be over 18, I will be able to show you some cool stuff around here:P Kidding. There are a lot of non-intoxicating activities that we can all enjoy from right here. aNyWays! our main subject. Your ALIYA-LATORA. Needless to discuss that, except your Tfilin, this might be the most important part of your ceremony. The Aliya is actually the formal way to grant your god and yourself honor. How lovely. So, you walk your way and stand at the TEIVA (table, box, etc.), and start reading, after using your TALIT as lips with the opening part of the reading fragment from the scroll itself - DOWNLOAD THE RECORDING RIGHT HERE:
https://www.yousendit.com/download/TTZsZ282Zy9iR0pMWEE9PQברכו את ה' המבורך (ברוך ה' המבורך לעולם ועד) ברוך ה' המבוך לעולם ועד ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה', נותן התורה. BARCHU ET ADONAI HA-MEVORACH (brauch adonai ha-mevorach le'olam va'ed) BARUCH ADONAI HAMEVORACH LEOLAM VAED BARUCH ATA ADONAI ELOHEYNU MELECH HA'OLAM ASHER BACHAR BANU MEKOL HA'AMIM VENATAN LANU ET TORATO BARUCH ATA ADONAI, NOTEN HATORA And after the reading, ofcourse - ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה ה', נותן התורה BARUCH ATA ADONAI, ELOHEYNU MELECH HA'OLAM ASHER NATAN LANU TORAT EMET VE'CHYEY OLAM NATA BETOCHENU BARUCH ATA ADONAI, NOTEN HATORA Fanan, as we say around here. Translation? there you go. "Bless the LORD the blessed one - Blessed he the LORD forever Blessed he the LORD forever, Blessed thou o' LORD, our god, the king of the world he who chosed us among all nations and gave us his TORAH (law) Blessed thou o'LORD, the giver of the TORAH and Afterwards - Blessed thou o'lLORD, our god, the king of the world He who gave us the Torah of Truth and eternal life planted inside of us Blessed thou o'LORD, the giver of the TORAH. * for any questions, advice, tips, heart-to-heart conversation, Musical guidence or recommendations and anything else- [email protected]Right here. All the love Tzori..
| |
שיחות עם אנשים
(לאחר הגמר של האח הגדול)
צרי: "וואו, אתן יודעות, אני לא מבין את זה."
סייעת א': "מה יש לא להבין, תגיד, מה יש לא להבין? בובליל לא ניצח! אתה מבין את זה? הוא בסוף לא ניצח! כמה SMSים סימיסתי לו..."
סייעת ב': "אני דווקא סימסתי לפחות 5 לאיתי, כפרעליו, היה צריך לנצח, אני אומרת לכן.."
סייעת א': "מה איתי מה? שפרה! כפרעליה איזה יופי שהיא ניצחה, כמה ששמחתי, תאמינו לי, היא הכי חכמה זאתי, רק שתדעו, עם העץ שהיא סרגה לה שמה עכשיו היא תעשה קופה, אבל מה תתרום את הכל כי היא נשמה, ואז תעשה אחלה קופה בעיתונות.."
סייעת ב': "על מה את מדברת מה איזה תתרום איזה? תאמיני לי חראם על כל זה, העיקר תהנה עם הכסף זאתי."
צרי: "אני עדיין לא מבין."
סייעת ג': "את מה, נשמה?"
צרי: "כמה SMSים נשלחו ביום הזה?"
סייעת ב': "שני מליון, כפרה."
צרי: "וואו. בשביל אנשים שישבו בבית במשך כמה ימים?"
סייעת ג': "בטח נו מה, מימנו את עצמם ויותר מזה, תאמין לי, זה שזכה מקום שלישי או שני זכה גם באיזה 50 אלף עם כל הSMSים שהוא הביא.."
...
צרי: "זה מצחיק כל העסק. האח הגדול. ביג ברוד'ר, כמאמרו של אורוול, אתן יודעות."
סייעת א': "..מה?"
צרי: "ג'ורג' אורוול. הבנאדם שכתב את 1984. שממנו שאול המושג הזה."
סייעת ג': "על מה אתה מדבר! המושג לא שאול משם!"
צרי: "וואלה?"
סייעת ג': "בטח נו מה, זה שאול מהתוכניות האחרות שעשו על זה האמריקאים, אלא מה."
סייעת ב': " וואי נכון, הם כבר מריצים את זה איזה כמה שנים!"
סייעת ג': "נו בטח, נו מה."
צרי: "כן. מעניין, אתן יודעות, אם אורוול דמיין לעצמו שזה מה שיעשו מהדמות המבעיתה של האח הגדול."
-דממה-
סייעת ב': "אני לא יודעת, צרי, באמת, אבל לדעתי, איתי היה צריך לזכות."
סייעת א': "איתי? מה איתי? בובליל! מסכן, כפרעליו, בובליל!"
...
And so on.
"תכירו, זה סטס."
"אה נו, סטס, אתה מדבר רוסית, נכון?"
"נכון מאד."
"יופי, אה נו, נתחיל לדבר רק רוסית, נוכל לרכל על שני אלה כאן.."
צחוק מתגלגל.
"אהח, העבירו את הבן שלי היום ליומיות. מסכן. צריך לקום באמצע הלילה בשביל להספיק לבסיס שלו. הנה, הוא מתקשר. נו. הגיע לבסיס. אף אחד לא שם. נו בטח, 8 בבוקר בקושי, מי יהיה בבסיס של ג'ובניקים ב8 בבוקר?"
"אין הגיון."
"אין הגיון פשוט, מה שנכון נכון. הי! הנהג הזה שוב חותך אותנו כמעט. נו. כמה פעמים עוד נמות בכיכר הזו."
"כמה באמת, כמה."
"אתם באים היום."
"אנחנו לא."
"אתם באים."
"אנחנו לא."
"והעיקר, אתה אומר, אבל בלי סוף כותב הודעות בפלאפון שלך."
"בטח כותב."
"אתה לא מתרכז בשום דבר חוץ מזה!"
"שום דבר? שום דבר? יש לו פיצול קשב, אל תראי אותו ככה."
"התערבנו."
"התערבנו."
"..אין מצב שמישהו יפגע בי," היא אומרת בכעס ובתשוקה, "אין מצב שיהיה מישהו בעולם שיוריד את הכבוד שלי ככה, שיפגע בי ככה אף פעם, אין מצב, בטח לא בצעקות מטופשות כמו שלה!"
"אולי, תמי," אנחנו מנסים להרגיע, "אבל מה יעזור אם תכעסי ככה?"
"אתם תראו, אני אכנס בה! אני אכנס בה הכי חזק. בסיבוב, מאחורה, בפרצוף, לא מול הפרצוף. וכשהיא תשאל - למה? אני אגיד - כי פגעתי! כי את פגעת בי ראשונה! ולא פוגעים בי!"
"אבל אין לך טעם בלפגוע אם פגעו בך. מה זה בדיוק יעשה?"
"כמו..כמו שכתוב בתורה!..יד תחת יד..רגל תחת..נו..עין תחת עין!"
"ובאותה פרשה כתוב לא תקום, ורש"י דרשנו בדיוק לעניין זה."
"ובכל זאת, אף אחד לא פוגע בי, אני לא רוצה שיתפסו ממני חלשה, ולא מגיבה, ואעלק-פחדנית!"
"תמי."
-צרי עוצר אותם, מבקש מעמית שיושיט לעברו אגרוף, והלם אותו חזרה.-
"מה עשינו בזה?"
-צרי שוב מבקש מעמית שיושיט לעברו אגרוף, והפעם זורם איתו, טאי-צ'י-סטייל-
"לא יותר טוב? בלי כעס, בלי שעשינו בום, בלי שהכאבנו לשנינו? כשהוא בקושי הרגיש את הגוף שלי, כשאני בכלל לא הרגשתי את האגרוף שלו?"
"..לא..כן..לא יותר..אני עדיין בדיעה שלי, וככה אני אשאר!"
"אז תעדיפי שאנשים אחרים יפגעו כשפשוט אפשר למנוע פגיעה?"
"כן! ככה חינכו אותי."
"נו, בוא. בוא איתי. תלך. קדימה. תתקדם. לא, לא, אל תפיל שוב את הראש. לא. הנה. תרים. בוא חמוד. בוא. בוא איתי. נו בוא. מה אתה דואג. בוא! אתה אריה! כן..כן! הנה, הנה אתה הולך, הנה, אתה מזיז את הידיים ו..ו..לא, לא, נו, אל תפיל את הראש, בבקשה לא. בבקשה לא! אל תפיל את הראש! אני מתחנן, אל.. נו, בוא. תהיה גבר, נו בוא. תבוא! תתפוס אותי, נו קדימה, נשחק תופסת. הנה. אתה תעקוף אותי, אתה תראה. בוא תנסה, נו, בוא! רגל ימין, רגל שמאל, קצת, מה הבעיה, מה הבעיה מתוק שלי, מה? אתה עצוב? אתה בוכה שם? אה לא, זה רק הריר. כרגיל. (דומה לטיפות דם על הקרקע, דומה לדמעות, דומה להכל, רק לא לריר שנוטף לו כך סתם, כבכל רגע נתון אחר, כאילו הוא לא שוב מנסה ללכת), נו, תבוא, תבוא אליי, תבוא, בבקשה. בוא, בוא, תנסה ללכת, בוא. נשארו רק עוד כמה דקות להפסקה. תרים את הראש! אני ארים לך. הנה, הרמנו לך את הראש, מתוק, עכשיו הכל בסדר. יאללה. בוא נלך. בוא. תסתכל עליי, תסתכל. תסתכל! תודה. יופי. עכשיו בוא. בוא רוץ אותי. אני מתחנן. בוא. בוא. תרוץ אותי. נו. בוא אליי. לך קצת. קדימה, ימין שמאל...בוא...בוא איתי...בוא אליי..."
צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כי בקדוש חזיתיך לראות עוזך וכבודך (תהילים סג', ב'-ג') (למתיסהיו יש לזה ביצוע מצויין של המנגינה המסורתית של חב"ד. ממכר.) כשהולכתי אותו, כמו שתיארתי קודם, מרגיש את שיא התקווה, ושיא הייאוש יחדיו, שרתי את זה, פעם אחר פעם, כבמנטרה, כבתפילה, חצי בוכה. והוא הביט. ובאמת ניסה ללכת. הוא באמת ניסה, אתם מבינים, הוא ניסה.
אהבות עולם,
צרי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
