השפיל, צורה מס' 7?

גם אם כל העולם הזה בלהבות יילקח,

גם אם כל ההישגים שלי לאפר יגיעו,

שיהיה. אתן לחוק השני של התרמו לעשות את שלו.

סחוט עייפות, מול אלוהים יודע כמה של יעדים שנעשו או לא נעשו, למי איכפת לעזאזל.

אני לא יכול להסביר, כמה אני מאושר, כמה אני מאושר שמצאתי אותך.

למול כל האש הזו שבפנים,

שום דבר כבר לא משנה.

עתיד נפלא וזוהר. לפעמים היקום יודע לתת את התשובות המדוייקות, לא לפני, לא אחרי.

אהבות עד

צרי

אברא קדברא

סִפּוּרֵי מַנְגִּינָה חֲתוּמָה

רֵיקָה מַעֲצָמָה – תָּכְלִיתָה.

בָּרָמָה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר אֲנִי

אֲדַבֵּר וְהַכֹּל יִקְרֶה.

**

כך כתבתי מלפני שנים. כמעט עשור, אני חושש. 

אבל אחר שנים, ארוכות, שחלקן מרגיש כגלות - 

הנה, מגיע האביב.

התנערי התנערי, מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי, לוחשים שדים ומלאכים.

אינני על גדת הנהר, אינני במדבר, אינני במקום אחר זולת הבטון.

כתוב פנים ואחור, ורוח אש אוחזת בי מלפנים.

דברים טובים נכונו.

תפילות נענות, יהא שלמא רבא מן שמיא, כי מודים אנחנו לך.

הכל הולך להיות נהדר.

אהבות עד

צרי

יש ימים שכל מה שבא לי

הוא לזרוק את המחקר

לזרוק את הכיתות שאני מלמד (חוץ מאלה שכבר התרגלו אליי)

לזרוק את התואר לעזאזל (זה כל יום)

ולכתוב,

לנגן,

לעשות מדיטציה,

ולטפל נורא בקטנה.

הייתי עושה הרבה כדי לחיות כל החיים האלה,

מהרצאות בקנה מידה קטן ובחוקים שלי,

לטפל בקטנה,

ובעיקר להתרחק כמו שעשיתי עד היום מכל מיני רעות חולות.

***

מדהים עד כמה שזיכרון מאדם מסויים מצטמצם לך לכדי פרט קטן, 

נניח צורת כפות הידיים,

הדרך בה אדם ממצמץ,

תנועת ראש או יד מתואמת עם דפיקות לב במקצב מסויים.

פרטים קטנים שעיתים מתגשמים לידי אדם. זיכרון מהלך מולך.

הולוגרמה שאם תגע או תהיה מודע תתנפץ.

אני רק יכול להתפלל שאת נתיב הכאב שהשארתי אצל לא מעט אנשים כיסו דברים הרבה יותר טובים.

בסופו של יום אני לא כזה הו-הא, ואני די בטוח שאני דרמה קווין יותר מכולם וכולן בסוף.

ובכל זאת,

אני יודע שאצל נשמה אחת נשארתי עדיין כצלקת כואבת.

מקווה בשבילה שהיא תשכח אותי לנצח, מעתה ועד עולם.

אהבות עולם

צרי