פאקינג
לאט
לאט
כמה מאיתנו מטפסים.
תשארו חזקים אנשים.
אני מתחיל להתאזן, לחייך. המוח שלי מקבל את החיזוקים החדשים ההורמונלים שלו.
אני חוזר לעצמי.
מילים חדשות. צלילים חדשים. חזיונות. שוב פעם מוטיבציה ליצירה.
יום ראשון אנימכירח את עצמי לקנות ציוד. יש לי אפילו כבר מנורה נורמלית :P ועכשיו, ציוד קטן.
ויאללה.
אני דופק סשן הקלטות,
מקדיש לרוסי החזק והגיבור שלנו
מקדיש לגיבורים בצפון
מקדיש לעצמי לעזאזל.
יאללה. מלחמה אישית ומלחמה כללית.
ואני כ"כ מצטער שחוץ מלתת כתף לכל החברייא בצפון ולהציע את ביתי אני לא יכול להצית בית של חיזבאללהמאן.
(ואל תשכחו, אין בדואי שלא מזיין את הכבשה שלו..חחחחח..)
אתמול עם עמית היה בדיוק מה שהייתי צריך.
רענון קטן מה זה לסמוך על אנשים. למי לה קשיב, למי לא. ובעיקר לראות כמה שאנשים פשוט הורסים את עצמם לאט לאט.
נרקבים.
I wish you had Cancer.
I'll watch you rot.
קטע רשע, הקטע הזה.
נו.
אחרי בירה בקוקה (שורה!$ ועומר ספטום, שדי עשה מצפון קצת לעמית לשתות עוד שוט אחרי חציליטר דה-מרענן) - נסענו לברבורגר.
עיר עתיקה. 1 בלילה. מ נ י י א ק י ם .
"עצור בצד."
....
"שתית? בטח שתית, לא חשוב כמה בושם תשים שתית. אתה בא איתנו לתחנה."
....
"צורי ממצב? אני אתקשר אליך עוד מעט אחי."
....
"הכל בסדר. אני חוזר עוד רבע שעה."
....
"ברוך ה' רק דוח. 250. הוצאתי 205 במכונה שלהם, כש250 שמה זה שיכור. הנה הדו"ח. מנייאקים".
ברוך ה'.
כוסאמק.
סימן משמיים שרוצים שלעמית יהיה עדיין רשיון:P .אני מקווה שהוא למד את הלקח שלו (הוא דווקא נהג בסדר, אגב. הוא לא נהג שיכור אידיוט וזה עמית- הוא היה בסדר, שלא תדאגו או תכעסו עליו- סה"כ פספס עצור. ב1 בלילה. בכביש ריק. באמצע רחוב העצמאות/טרומפלדור.
הייתי שם.)
הברבורגר בא במקום.
אחרי שהתפוצצנו אמרנו שלום לסקוושרי והלל. שיחות מצחיקות איתם. מאוהבי פינלנד חמודים.
AVP ב4.8. ו?
:P
קיצ.
את השישי הזה אני לוקח לתפילה ושקט.
יום ראשון מסדר סופסוף, חזרה לי הרוח קצת.
ואז הלאה.
מי יודע, אולי בספטמבר נלך לספיר?
:P
אהבהנצחית
צרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
